אמיל שטיינבאך נולד בווינה. אחרי לימודי המשפטים לימד במכללה למסחר של וינה. בשנת 1874 קיבל משרה אצל שר המשפטים יוליוס גלזר. באותה תקופה התנצר שטיינבאך. הוא התקדם והתמנה לראש משרד המשפטים (1887), ואחר לשר האוצר (1891 – 1898). כיהן גם כיו"ר מדור בבית המשפט העליון ב-1899) ואז כנשיא בית המשפט העליון (1904 – 1907). הייתה זו הפעם האחרונה בתולדות אוסטריה שבה אדם ממוצא יהודי מילא משרה משפטית כה רמה. בעת שירותו אצל גלזר, סייע בחקיקה בנושאי בריאות, ביטוח תאונות ונכות לעובדים. כשר האוצר שינה את המערכת המוניטרית מהפלורין לשער הזהב ולמערכת הכתרים. כמו כן הביא הצעת חוק שישנה את חלוקת נטל המסים, לטובת העניים, החוק נדחה והממשלה נפלה בשנת 1898. מוצאו היהודי של שטיינבאך והתנהלותו האתית עמדו בבסיס תורתו התחיקתית והתנהלותו האישית.
מכתביו של שטיינבאך: Die Rechtskenntnisse des Publikums (1878), Erwerb und Beruf (1890), Treu und Glauben in Verkehr (1901). Der Staat und die modernen Privatmonopole (1903).