וילהלם רייך נולד בדובז'ני, גליציה (כיום באוקראינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). את סקרנותו לגבי לימוד המיניות והבסיס הביולוגי לרגשות ייחס לילדותו והתבגרותו בחוות אביו, שם מעולם לא הוסתרו ממנו "התפקודים הטבעיים". עד גיל 13 התחנך בבית, ואז שלחה אמו יד בנפשה, אחרי שנתגלה כי קיימה פרשת אהבים עם אחד ממוריו הפרטיים. בשנים 1915 – 1918 שירת בצבא האוסטרי והשתחרר בדרגת סגן. ב-1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, החל בלימודי רפואה באוניברסיטת וינה. בזמן לימודי ההסמכה נמשך אל עבודתו של זיגמונד פרויד. פרויד התוודע לעבודתו של רייך ב-1919, כשניהל רייך סמינר בנושא סקסולוגיה. הוא התקבל כחבר באגודת הפסיכואנליטית הווינאית באוקטובר 1920. בתחילת הקריירה הרים תרומה משמעותית לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא פרש מהגישה הפרוידיאנית האורתודוכסית והאמין כי נוירוזה נגרמת בשל אנרגיה מינית ללא פורקן וכי מניעת הפורקן גורמת להפרעות פיזיולוגיות של ממש במיניות. הוא טען כי בריאות נפשית היא היכולת להגיע לאורגזמה מלאה. אדם המסופק מינית פרק אגרסיות ולכן יכול להתנהג בצורה מחוברתת. במאמרו Concerning genitality from the standpoint of psychoanalytic prognosis and therapy (1924; Eng. 1925). קשר רייך רעיונות אלה עם פרוגנוזה לטיפול. תחום חשוב נוסף שרייך התמקד בו היה האישיות ועיצובה. לפני כן עסקה הפסיכואנליזה בעיקר בפרשנויות לתכנים בלא-מודע. המחקר של רייך על ? התמקד באדם כשלמות, בהרגליו, מתחים וגינונים. בין ספריו בנושא האישיות Der triebhafter Character (1925) . Characteranalyse (1933; English 1945).
התאוריות של רייך, ששילבו בין מין לפוליטיקה, לא נשאו חן בעיני הפרוידיאנים, והוא הודח מהאגודה הפסיכואנליטית בשנת 1934. בשנת 1933 הוציא לאור את "פסיכולוגיית ההמונים של הפשיזם", בה סיווג את הפשיזם כסימפטום לרגרסיה מינית. כשעלו הנאצים לשלטון, החרימו את הספר. רייך היה מעורב גם בפוליטיקה, ועסק בחשיפת הסכנות שבמשטר פשיסטי. הוא סולק מהאגודה הפסיכואנליטית הבינ"ל. כשהבין כי הוא בסכנה, עזב בחיפזון את גרמניה, שהה מספר שנים בדנמרק ובנורווגיה, וב- 1939 התיישב בארצות הברית. שם פיתח את רעיון האורגון, חומר המצוי באוויר, אשר רייך טען כי יש לו יכולות טיפוליות. הוא יסד ועמד בראש המכון לאורגון ברנגלי, מיין. אחרי שמכר אורגון בקופסאות, הואשם במרמה ונפטר בכלא בלואיסברג, פנסילבניה, בשנת 1957.