נולד על יד ברודי, מזרח גליציה (היום באוקראינה). בימי מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרי, נפל והוחזק בשבי הרוסים עד לסיום המלחמה. אחרי המלחמה התחיל בקריירה של עיתונאי וסופר. בשנים 1923 – 1933 עבד בעיתון "פרנקפורטר צייטונג". רוט נאבק למען הומניזם חדש, והתנגד נמרצות למיליטריזם הגרמני. כשהיטלר עלה לשלטון, בשנת 1933, עזב רוט את גרמניה, וניסה לחיות בפריז.
בחייו הקצרים חיבר הרבה מאמרי עיתונות וסיפורים קצרים, ו- 14 נובלות שנודעו בסגנון בהיר. תחילה כתב כריאליסט פסיכולוגי, במסורת סטאנדל ודוסטוייבסקי. בהמשך הושפע מהאימפרסיוניסטים הווינאים, למשל פון-הופמנשטאל וארתור שניצלר. תמיד השליך אל יצירתו מנעוריו האומללים והעניים, והושפע מאד מסבלם של אחרים. בייחוד בא הדבר לביטוי בנובלה הידועה ביותר, "איוב" (1930), שבה הוא מתאר את חייה המרים של משפחה יהודית ממזרח אירופה. יצירות נוספות: "בריחה ללא מוצא" (1927), "שמאל וימין" (1929), בהן מתוארות התוצאות החברתיות הקשות של מלחמה, והתפוררות הסדר הישן באמצעות מהפכה ואינפלציה. הנובלה האחרונה, "אגדת השתיין הקדוש" (1939) היא מעין דיוקן עצמי של אכזבות הסופר. המאמר "היהודי הנודד" מ-1927 עוסק במצבה החברתי של יהדות מזרח אירופה.
בנובלות ההיסטוריות של רוט שוררת אווירה שונה. הידועה ביותר היא Radetzkymarsch ("מרש רדצקי") (1932), דיוקן נוסטלגי של אוסטריה ושל צבא האימפריה של הקיסר פרנץ יוזף. שלוש נובלות נוספות: "מאה הימים" (1936), "סיפורו של הלילה ה- 1002" (1939) Der Laviathan ( 1940).
רוט סבל מדיכאון, ואיבד עצמו לדעת. הוא נפטר בבית חולים לעניים. שנים רבות אחרי מותו, ב- 1966, יצאה לאור יצירתו "הנביא האילם", שבה משובצות נבואות ותחושות מבשרות על הטוטליטריזם המתקרב. אוסף יצירותיו יצא לאור עם הקדמה מאת הרמן קסטן, אחר מסופרי אוסטריה הבולטים, אשר העניק לו הכרה והערכה לאחר מותו.