נולד בקלאוס, אוסטריה, ולמד במכון להכשרה פסיכואנליטית בווינה. התקשה לעבוד במשטר הפשיסטי האוסטרי ולכן היגר לארצות הברית, שם הועסק כחוקר שותף בקרן רוקפלר. גילה עניין רב בעבריינות נוער והיה חלוץ בשטח הטיפול בעבריינים צעירים ובצמיחתם הרגשית. יחד עם תלמידו לשעבר דוד ויינמן פיתח גישות רבות להתערבות מתוחכמת כדי לסייע לילדים ולהורים. עבודתו וכתביו עדיין מהווים בסיס לגישות פסיכולוגיות רבות בבעיות של ילדים מופרעים רגשית.
רדל היה פרופסור לעבודה סוציאלית באונ' ויין, דטרויט, מישיגן (1941 – 1953). לאחר מכן נתמנה לראש היחידה לחקר הילד במכון הלאומי לבריאות הנפש, ושימש בתפקיד עד 1959, שאז נתמנה לפרופסור למדעי ההתנהגות באונ' ויין. על עבודתו של רדל מבוססת תנועת החינוך הפסיכולוגי המודרני. עד היום מפתחים את רעיונותיו, הוא נחשב למנהיג בתחום הפסיכולוגיה של הילד. גישות פסיכו חינוכיות פותחו על ידי שורה ארוכה של אנשי מקצוע שהלכו בעקבותיו.