בשנת 1924 התוודע קריס לזיגמונד פרויד. באותה תקופה עבד קריס במוזיאון לאמנויות ולהיסטוריה בווינה, ופרויד נעזר בו. כעבור שלוש שנים קריס נהיה חבר במכון הווינאי לפסיכואנליזה. עדיין היה מומחה לתולדות האמנות במקצועו, מחברו של מאמר חשוב על תולדות חיתוכי האבן (1929).
לבקשתו של פרויד הפסיק קריס את לימודי הרפואה ונטל על עצמו את תפקיד העורך של ג'ורנל אימגו (1933). באותה שנה פרסם את יצירתו האנליטית החשובה הראשונה "פסל פסיכוטי במאה ה- 18". בשורה ארוכה של ספרים שילב את הפסיכואנליזה אל תחום האמנות.
בעקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938) הוא ורעייתו (פסיכואנליטיקאית גם היא), גלו לאנגליה יחד עם פרויד. כשפרצה מלחמת העולם השניה קריס יסד מחלקה ממשלתית לניתוח שידורי האויב, ואחר הקים גופים דומים בקנדה ובארצות הברית.
כשהיה באמריקה התעניין בעיקר בפסיכואנליזה, אך לא משך ידו מתחום ההיסטוריה. היה מחלוצי המחקר הקבוצתי הפסיכואנליטי. פרסם מאמרים רבים שכתב יחד עם היינץ הרטמן ורודולף לוונשטיין. בין פרסומיו Comments on formation of Psychic Structure משנת 1946. בהמשך שילב בכתיבתו גם התפתחויות חדשות בתיאוריה הפסיכואנליטית.
ב- 1950 השתתף בקבוצה שהגתה בסיס רעיוני לפרוייקט רב תחומי בחקר הילד באוניברסיטת ייל.