נולד בגיטצ'ין, בוהמיה (כיום ברפובליקה הצ'כית). בילדותו עברה המשפחה לווינה, ובה חי רוב חייו. נחשב לאחד מאשפי הסגנון בשפה הגרמנית.
בשנת 1899 יסד את המגזין הסטירי "די פקל", מחשובי העיתונים של וינה, וערך אותו עד מותו. כמורליסט שמרני תקף ללא לאות את הליברליזם ואת האווירה המתירנית-אינטלקטואלית. ביקורתו הנוקבת ביותר הייתה כלפי משחיתי הלשון הגרמנית. ב- 1898 קראוס התנצר ונהיה קתולי. הוא לא דיבר טובות על יהודים ויהדות, והאשים אותם ואת העתונות היהודית בגרימת האנטישמיות.
מאמריו הסטיריים נלקטו בששה כרכים (1908 – 1937), ביניהם "מוסר ופשע" (1908), "היינה והתוצאות" (1910). הפתגמים והמכתמים קובצו בארבעה כרכים (1909-1927). יצירתו החשובה "ימיה האחרונים של האנושות", דרמה בימתית אדירת ממדים, לא הוצגה על הבמה משום אורכה הכביר. רק בשנת 1980 זכתה להכרה, כשיצאה בתשעה כרכים בשם "מילים בחרוזים" Woerte in Versen. אוסף מ- 11 יצירותיו בשם "יצירות נבחרות" יצא לאור בשנת 1961.
קארל קראוס נפטר בשנת 1936 בווינה.