נולד ברוסה (רוסצ'וק), בולגריה. בן למשפחה יהודית ספרדית, ושפת אמו היתה לדינו. בשנת 1911 המשפחה היגרה למנצ'סטר, אנגליה.
אביו נפטר בטרם עת בשנת 1912, והאם עברה עם שלושת בניה הצעירים לווינה. בשנים 1916 – 1921 למד אליאס בגימנסיה הריאלית בציריך, שווייץ, ושם חיבר את יצירתו הספרותית הראשונה, "יוליוס ברוטוס". ב- 1921 המשפחה התיישבה בפרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה, ואליאס סיים שם את חוק לימודיו בשנת 1924. באותה שנה שב אל וינה והתחיל ללמוד כימיה באוניברסיטה, ובשנת 1929 קיבל תואר דוקטור (Phd) בכימייה.
החוגים הספרותיים המגוונים בווינה השפיעו עליו עמוקות, בייחוד הסופר והמבקר קארל קראוס. הוא התמסר לספרות, וספרו הראשון היה על פסיכולוגיית המונים (1925). שרפת היכל הצדק בווינה על ידי מפגינים זועמים בשנת 1927 השפיעה מאד על יצירתו. רוב כתביו התמקדו בבעיות ההמונים, הכוח, המוות והטירוף האנושי.
בשנים 1928 – 1929 נסע לברלין ופגש אמנים ואנשי רוח חשובים, ביניהם איסק באבל, ברטולד ברכט וגאורג גרוס. ב- 1930 התחיל בעבודה על הרומן "סנוורים" שיצא לאור ב- 1935. ב- 1932 נתפרסם מחזהו "חתונה", וב- 1934 "קומדיית הגאוה". בשנות השלושים תרגם יצירות של אופטון סינקלייר מאנגלית לגרמנית.
בעקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938), קנטי ורעייתו ונטייה (וזה) אטובנר-קלדרון (1897 – 1963) נמלטו לפריז וכעבור שנה היגרו לאנגליה. רוב חייו חי קנטי בלונדון, אולם המשיך לכתוב בגרמנית ולא התרועע עם יוצרים אנגליים, גם לא עם עמיתים דוברי גרמנית.
בשנת 1941 חתם עם אחרים על הצהרה של הארגון האוסטרי באנגליה. ב- 1946 פרסם ודג'ווד את ה"אוטו דה פה", התרגום לאנגלית של "סנוורים". ב- 1956 הציגו באוקספורד את בכורת מחזהו "ימיהם ספורים". "רישומים" (1942 – 1948) יצאו לאור ב- 1965. את תשומת הלב העיקרית עורר קנטי כסופר רק עם פרסום "ההמון והכוח" (המבורג, 1960, תורגם לאנגלית 1962).
קנטי היה חבר באקדמיה לאמנויות, ברלין; באקדמיה הבאווארית לאמנויות; קיבל פרס בינלאומי, פרס ספרותי מהעיר וינה (1966); פרס אוסטריה (1968); פרס גאורג בוכנר (1977); ופרס נובל לספרות בשנת 1981.
מיצירותיו: קולות מראכש (1968); המשפט האחר: המכתבים של קפקא אל פליצה (1969); עד שמיעה, חמישים דיוקנאות; הלשון שניצלה (1979); הלפיד באוזן, סיפור חיי (1982); משחק העיניים (1990).
יצירות נוספות:
Die Provinz des Menschen. Aufzeichnungen, 1942-1972
Das Gewissen der Wort
Das Geheimhen der Uhr. Aufzeichnungen, 1973-1985
Die Fliegenpein, Aufzeichnungen, 1992