יליד פראג, שם היתה למשפחתו חנות לספרים משומשים. למד בישיבה של אהרון קורנפלד בגולצו'ב יניקוב. עבר אל וינה ב- 1834 והתחיל לכתוב מחזות. הוא חי זמן מה בגרמניה ואחר עבר לבריסל, בלגיה. פילו-גרמני היה, מעריץ נלהב של התרבות הגרמנית. בבריסל יסד כתב עת גרמני ליברלי ששמו די גרנצבוטן (1841) שבו פרסם דעותיו על ענייני הפנים של אוסטריה, והמשיך בכך גם כשעבר עם העתון ללייפציג כעבור שנה. הוא הבריח את כתב העת לאוסטריה למען יידעו האנשים שם על עוצמת הליברליזם בגרמניה ובעולם.
קורנדה קשר קשרים אמיצים עם סופרים יהודים באוסטריה, סייע להם וקיבל מהם סיוע. כששב אל וינה ב- 1848 נבחר לאסיפה הלאומית הגרמנית בפרנקפורט. הוא נתקל שם בפעילות אנטישמית ולאומנית צ'כית. מאמציו לשכנע את הצ'כים להשתתף באסיפה כשלו, והוא נאלץ להימלט מהעיר. הוא חזר לווינה ויסד את האוסטדויטשה פוסט שיצא לאור עד 1866.
אחרי כשלון המהפכה של 1848 הוטל על קורנדה פיקוח משטרתי. הוא זוכה על ידי חבר מושבעים בטעונים של אנטישמיות (1860). הפרשה עשתהו פופולרי מאד בקרב יהודים ממזרח אירופה. נבחר לדייט של אוסטריה תחתית ב- 1861 ונשאר בתפקידו עשרים שנים. באותה תקופה התמסר בעיקר לנושאים יהודיים ונבחר לוועד הקהילה היהודית של וינה (1860), ולנשיא הקהילה (1872). נסיונו להכניס שינויים בליטורגיקה כמעט שגרם לקרע בקהילה. קורנדה היה סגן נשיא האיזראליטישה אליאנץ והעניק סיוע למחקרים יהודיים.