נולדה בווינה ב- 15 באוקטובר 1902. בשנים 1920 – 1923 למדה משחק ב"פולקסאופר" בווינה. את קריירת המשחק התחילה ב"לנדסתיאטר" בלינץ. בשנים 1924 – 1925 הופיעה עם התיאטרון הגרמני של אוסטראווה, צ'כוסלובקיה. אחר למדה משחק ובימוי אצל ארמין זיידלמן ומקס ריינהרדט.
עד 1931 הייתה זמרת קברטים במינכן, בווינה, בברלין ובקלן. ב- 1931 יסדה, יחד עם פיטר המרשלאג וגרהרט הרמן מוסטר, את הקברט הפוליטי-סטירי "אוגוסטין האהובה" בווינה.
בעיקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938) סגרו הנאצים את הקברט. כעבור כמה חודשים נמלטה קדמון, בעזרתו של השגריר הגרמני, אל בלגרד, יוגוסלביה, וחיה אצל קרובים. ב- 1939 באה לישראל. בשנים 1940 – 1942 ניהלה את "פפיליון", קברט בשפה האנגלית בתל אביב. יחד עם ארנולד שמפין וקארל גוטמן העלתה ערבי שנסונים וקריאה דרמתית. המנדט הבריטי אסר השמעה בציבור של יצירות מאת מחברים גרמנים ולכן נאלצו להופיע במועדונים פרטיים. בין הפקותיהם "יקובובסקי והקולונל" של פרנץ ורפל ו"פחד וסבל ברייך השלישי" מאת ברטולד ברכט. קדמון השתתפה גם בפעילות התרבותית של "התנועה לשיחרור אוסטריה" בארץ ישראל.
ב- 1947 שבה קדמון אל וינה ונתמנתה לבמאית של "אוגוסטין האהובה", שנפתח מחדש ב- 1945. ב- 1948 נהפך הקברט לתיאטרון ששמו "תיאטרון האומץ", והעלו בו הצגות אוונגרד.
קדמון ביימה כמה בכורות אוסטריות ועולמיות, במחזות מאת וולפגנג בורכרט, גאורג רולנד, אדולף שוץ, פרדיננד ברוקנר, ז'אן אנואי ואחרים.
ב- 1969 העניקה לה העיר וינה מדליית כסף של כבוד וב- 1977 קיבלה תואר פרופסור של כבוד של אוסטריה. היא זכתה בפרסים רבים נוספים על בימוי.
סטלה קדמון נפטרה בווינה בשנת 1980.