מומחה לאנטומיה ולאנתרופולוגיה פיזית. נולד ב- 1 בספטמבר 1849 בראאב, הונגריה. עבר לאוסטריה והתחיל ללמוד רפואה באונ' וינה בשנת 1867. קיבל תואר דוקטור לרפואה ב- 1874, ורשיון רופא ב- 1880. מורהו, האנטומיסט יוזף הירטל, חיבב וטיפח אותו. זמן מה עבד צוקרקנדל כאנטומיסט באמסטרדם. ב- 1873 שב אל וינה ונהיה לאסיסטנט בקתדרה הפתולוגית-אנטומית בראשות קארל פרייהר פון רוקיטנסקי (1804 – 1878) ולמתרגל בצוקרקאנדוף, בכפוף לקארל פון לנגר. ב- 1879 נהיה לפרופסור מן המניין וב- 1888, אחרי מותו של לנגר, החליף אותו בתפקידו בצוקרקאנדוף.
הוא התבלט בהתבוננות חדה וביכולות ביקורתיות טובות. כחוקר עבד כמעט בכל תחומי המורפולוגיה, וטבע חותמו בתחום האנטומיה הנורמלית והפתולוגית של מערות האף, האנטומיה של שלד הפנים, של אברי השמיעה, השיניים, כלי הדם, המוח והמערכת הכרומפינית.
צוקרקנדל הגיע להשגים חסרי תקדים באנטומיה טופוגרפית והשוואתית. ב- 1876 גילה אקוודוקטוס וסטיבולי, שתיאר הרופא האיטלקי דומניקו קוטוניו כבר ב- 1775, אך נדון לשכחה. כיום הוא נקרא האקוודוקט של קוטוניו. ב- 1882 קיבל צוקרקנדל משרת פרופסור לאנטומיה באוניברסיטה של גראץ, שם פרסם מאמר חשוב על בעיות בעוברים ועל קוטר הרחם. בשנים 1882 – 1892 חיבר שני כרכים מתוך ספרו " Normale und Pathologische Anatomie der Nassenhoehle und ihrer pneumatischen Anhaenge", שזיכהו בתואר מגלה הרינולוגיה (תחום מחלות האף).
אשתו של צוקרקנדל תרמה לפרסומו לא פחות מהשגיו הרפואיים. ברתה צוקרקנדל-שפס הייתה אישיות יוצאת דופן בחברה היהודית האינטלקטואלית של וינה בעשורים האחרונים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. היא פעלה ללא לאות בתחום הסיוע לפליטי מלחמת העולם הראשונה.
פרופ' צוקרקנדל נותר בתפקידו כראש הקתדרה בצוקרקאנדוף עד שנפטר בוינה במאי 1910.