יליד וינה, בנם השלישי של הנרייטה, מורה למוזיקה, ושל יוזף, מלחין. אביו עודד אותו לנגן בפסנתר. תחילה עבד כשולייתו של בונה פסנתרים, והתחיל לכתוב בשלהי שנות התשעים של המאה ה-19. כשרכש ניסיון ומיומנות החל לכתוב מאמרי ביקורת ומערכונים לתיאטרון. רובם נתפרסמו בכתב העת הסטירי "סימפליציזמוס". פולגר כתב גם ל"מונטאגבלאט" בווינה, ל"די שאובובנה" בברלין. אחרי מלחמת העולם הראשונה כתב בעיתונים "דר פרידה" ו"דר נויה טאג". הוא כתב ביקורת חברתית פציפיסטית בשם "קליינה צייט". הקטעים האנטי מלחמתיים שחיבר נאספו ב"שחור ולבן" בשנת 1928 ובספר "הינטרלנד" ב- 1929. בשנת 1922, התחיל לעבוד במערכת העיתון היהודי הליברלי "וינר אלגמיינה צייטונג", והשתמש בשם העט פולגר. עמיתיו לעבודה היו הפובליציסטים פיטר אלטנברג, סטפן גרוסמן ופליקס זלטן. יחד עם אלטנברג, עם אגון פרידל, קארל קראוס ואחרים, יסד פולגר את בית הקפה הספרותי "צנטרל" וחידש את פעילות ה"גריינשטיידל", בתי קפה שסופרים ואינטלקטואלים נפגשו בהם. פולגר עצמו היה פטרון, וחשב כי קפה צנטרל יותר משהוא בית קפה הוא תפיסת עולם. בשנת 1925 נתמנה למבקר התיאטרון של "די וולטבונה" ו"טאגבוך", ברלין, ושנה אחר כך התיישב בברלין. הוא חתם על הצהרת נאמנות לחברי האופזיציה ב S.D.S. (Schutzverband Deutscher Schriftsteller) בשנת 1931. הצלחתו הספרותית והכספית בברלין הסתיימה בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון. על אף שלא החשיב עצמו יהודי, נאלץ פולגר להימלט מגרמניה בשל מוצאו. הוא שב לווינה, וכתב בעיתונים ובכתבי עת גולים, ביניהם "די נויה וולטבונה" ו"דאס נויה טאגבוך" (בשם העט ארצ'יבלד דאגלס).
שעות ספורות לפני תחילת ה"אנשלוס", סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (1938), נמלט לצרפת דרך שווייץ. בפריז חתם על הצהרה, יחד עם הסופרים פרנץ ורפל ויוזף רוט, עבור הליגה לאוסטריה אינטלקטואלית, וכתב בעיתון "אוסטרייכישה פוסט". פולגר היה חבר בהנהלת איגוד המהגרים האוסטרים. בשנת 1940, יומיים לפני פלישת הנאצים לפריז, נמלט עם אשתו לספרד דרך מרסיי, ומשם באנייה אל ניו יורק. בארצות הברית קיבל סיוע מוועדת ההצלה. הוא עבד בקליפורניה עבור חברת הסרטים MGM במשך שנה, ואחר שב לניו יורק, כתב בעיתונים "אאופבאו", AAT, ו"פנורמה" בבואנוס איירס. באביב 1948 עבר לשווייץ. סיפוריו ומאמריו An den Rand geschrieben (1922), "כן ולא" (1926) והצגותיו, ידועים בבהירות הסגנון והמסר, והוא היה אשף "הצורה הקטנה". חיבר גם נובלות, קומדיות ומופעי קברט. בין יצירותיו: "גתה" (1910), "חיי חיילים בעת שלום" (שיצר יחד עם פרידל), "אתמול והיום" (1922), ו"מדריך למבקר" (1937). ספריו נאסרו לפרסום על ידי הנאצים. אחרי מלחמת העולם השנייה פרסם את "זמנים אחרים" (1948), "נקודת מבט" (1953), ו"מרוצת הזמן" (1954). בשנת 1951 העניקה לו עיריית וינה אות כבוד.
אלפרד פולגר נפטר בציריך בשנת 1955.