איש דת, דרשן וראש בית הכנסת הרפורמי , פוליטיקאי
יצחק נח מנהיימר נולד וגדל בקופנהגן, דנמרק. למד באוניברסיטת קופנהגן ובמקביל לימודים יהודים. בשנת 1816 נתמנה על ידי ממשלת דנמרק למורה דת ראשי, לאחר שהציג בפניה את היהדות הרפורמית. עיקר עבודתו היה להכין תלמידים למבחן ההסמכה ולבחון אותם. הטקס הראשון נערך בנוכחות בכירי ממשל, ובליווי נגינת אורגן, בשנת 1817. בשנים 1821 – 1823 הרצה ונשא דרשות בדנית בעיירות רבות בהן עזר לערוך טקסים רפורמים.
בשנת 1824 עזב את קופנהגן ועבר לווינה, שם כיהן בבית הכנסת החדש בזייטנשטטן. מועצת בתי הספר הדתיים מינתה אותו למנהל. במאה ה- 19 נחשב מנהיימר לאחד מגדולי הדרשנים ודיבר אל יהודים מכל חלקי האוכלוסייה. הייתה לכך חשיבות גדולה שכן באותה תקופה לא יכלו יהודים לקיים חיי קהילה מאורגנים. בדרשותיו, שיותר משלימדו, העניקו השראה, השתמש במושגים מן האגדה ותרגם אותם למונחים מודרניים. בהמשך הצליח למצוא את שביל הזהב בין הדרך האורתודוכסית לבין רפורמיות קיצונית, וברוח זו קיים תפילות, בעברית, ללא ליווי אורגן. הוא שימר את תפילות ציון וירושלים, ודגל בברית מילה כבסיס לפולחן היהודי. דרכו החדשה נקראה "תפילה על פי מנהיימר", והדבר מנע קרע בקרב יהדות אוסטרו-הונגריה ובוהמיה. כמו כן היה פעיל בקהילה מבחינה חברתית ויחד עם אחרים הצליח להשיג את ביטולה של "שבועת היהודים" (more Judaica). הוא מנע את הגבלת מספרם של סטודנטים יהודים לרפואה, הצעה שהועלתה על ידי פרופ' רוזס ב- 1842. ב- 1848 פרסם מאמר על הבעיה היהודית ושלח הצעת חוק לועדה הפוליטית. הוא נבחר לרייכסטאג והשתתף במאבק להסיר את המס היהודי המיוחד. הוא עתר לביטול עונש המוות ופעל למען רעיונות ליברליים, מה שגרם לעימות בינו לבין הקהילה היהודית בווינה, ולהתפטרותו מן הפוליטיקה. הוא התנגד לכך שיהודים ידרשו אמנציפציה עבור עצמם, וסבר כי הדרישה צריכה לבוא מלא-יהודים. הוא תרגם תפילות ופרסם ספרי תרגומים, וגם כמה מדרשותיו יצאו לאור בספרים.