נולד בקסל, הסה, גרמניה. רוב בני משפחתו התיישבו בדרום אפריקה ומילאו תפקיד מכריע בפיתוח המסחר שם במשך המאה ה- 19. אבל סלומון הרמן עבר אל וינה ונהיה שם מחזאי בעל שם. את דרכו התחיל בכתיבת שירים (הקובץ "שירים" נתפרסם ב- 1845), אחר עבר לתאטרון וכתב תריסר מלודרמות, וגם ליבריות ליצירות מאת פלוטוב, גולדמארק, ול"נשות וינדזור העליזות" מאת ניקולאי.
מחזהו המפורסם ביותר של מוזנטל הוא "דבורה" מ- 1850, בגירסה האנגלית הוצג על הבמות בשם "לאה הננטשת", ופעמיים עובד לקולנוע, ב- 1908 וב- 1912. דבורה, יהודיה יצרית, אוהבת את יוסף בן השר, אבל מוותרת עליו למען אושרו של יוסף. הסצנות הטעונות מביעות ביקורת חברתית למען יתר סובלנות.
ספרו "תמונות מחיי משפחה יהודית" (1878) מכיל סיפורים אופייניים מחיי היהודים.
עוד מיצירותיו:
Die Sklaven,
Caecilie von Albano, 1851
Die Sirene
אנתולוגיה של יצירותיו נתפרסמה לאחר מותו בשנת 1878. ב- 1871 קיבל תואר אצולה (ריטר פון מוזנטל).