סוציולוג ומומחה לתקשורת
יליד וינה. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור (PhD) במתימטיקה מאוניברסיטת וינה, המשיך ללימודי פוסט-דוקטורט בצרפת, וסיים ב- 1925. היה מעורב בפוליטיקה, והצטרף למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. בצרפת היה חבר במפלגה הסוציאליסטית. כששב אל וינה היה מרצה למתימטיקה בגימנזיום. במקביל החל לעבוד בתחום הפסיכולוגיה היישומית. בשנים 1929 – 1933 עבד במכון הפסיכיאטרי באוניברסיטת וינה. ב- 1929 נתמנה למנחה בפסיכיאטריה, ולבסוף לראש המחלקה לפסיכיאטריה יישומית. בה בעת ערך מחקרים בנושא צרכנים וצריכה עבור תאגידים אירופאיים ואמריקאיים, וגם מחקרים בפסיכיאטריה חברתית. הוא פרסם מחקר על אבטלה שכותרתו Die Arbeitslosen von Marienthal (לייפציג 1932), יחד עם רעייתו מריה יאהודה?? והנס צייסל.
ב- 1933/35 קיבל מקרן רוקפלר מילגה ללימודי מחקר פסיכיאטרי בארצות הברית, והחליט להישאר שם. הוא שב אל וינה לזמן קצר כדי לארגן את הגירתו.
ב- 1935/36 היה מפקח במינהלת הנוער הלאומית בניו ג'רזי, ואחר מנהל במרכז מחקר באוניברסיטת ניוארק. עד שנת 1940 נתמנה למנהל המשרד לחקר הרדיו באוניברסיטת פרינסטון. ב- 1939 שונה שם המשרד ללשכה למחקר חברתי יישומי, והוא עבר לאוניברסיטת קולומביה.
בשנים 1940 – 1976 עבד באוניברסיטת קולומביה, קודם כמרצה לסוציולוגיה, אחר מנהל המחלקה למחקר חברתי יישומי, מ- 1949 מנהל ויו"ר המחלקה לסוציולוגיה; ב- 1963 קיבל את תואר הכבוד ע"ש קטלה מאוניברסיטת קולומביה; ובשנת 1971 תואר פרופסור אמריטוס. עד 1976 לימד סוציולוגיה באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה.
בימי מלחמת העולם השניה היה יועץ במשרד למידע מלחמתי (OWI), ובמחלקת המלחמה. 1949 היה יועץ בוועד הציבורי של ניו יורק למוזיקה מוקלטת. בשנים 1962 – 1963, 1967 – 1968 היה מרצה אורח בסורבון בפריז.
לזרספלד התמחה בניתוח השפעתה של תקשורת המונים על החברה. בשנות ה- 30 וה- 40 עבד יחד עם פרנק סטנטון, ראש המחקר ב CBC ולימים נשיא החברה, וביחד המציאו את "קופסת סטנטון- לזרספלד", מכשיר שרושם תגובת הקהל לצרכי ניתוח של העדפות המאזינים. יחד ערכו את הספר "הרדיו והתקשורת בדפוס" (ניו יורק 1940), וכתבו מאמרים בחקר הרדיו והתקשורת. תיאודור אדורנו ואשתו השניה של לזרספלד, הרטה הרצוג, סייעו לו בניתוחי הרדיו. יחד עם פטרישיה קנדל, אשתו השלישית, חיבר את "ההאזנה לרדיו באמריקה" (ניו יורק 1948).
ספרים נוספים: "בחירת העם: כיצד מכריע הבוחר מערכת בחירות לנשיאות" (ניו יורק 1944) ו"הצבעה" (שיקגו 1954). שיטת ניבוי התוצאות הנהוגה במערכות בחירות כיום מתבססת בחלקה על מחקריו.
לזרספלד קידם את השימוש במתימטיקה במדעי החברה והיה עורך "חשיבה מתימטית במדעי החברה" (ניו יורק 1954). ספרו "לשון המחקר החברתי" (ניו יורק 1955), שערך יחד עם מ. רוזנברג, מפרט את עמדתו שהן תובנה והן כימוּת הם מרכיבים הכרחיים במחקר סוציולוגי. הוא עבד גם בצוותי מחקר של טלביזיה במחלקת הפרסום.
היה חבר באיגוד הסוציולוגים האמריקאי (וגם נשיא); באיגוד הסטיסטיקאים; באיגוד הפסיכיאטרים; באיגוד המשווקים; בחברה לפסיכיאטריה; באיגוד האמריקאי לחקר דעת הציבור (גם נשיא); ובאקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעים.
פרסים והוקרות: פרס הצטיינות במחקר בעיתונאות מסיגמה-דלתה, שיקגו (1941); פרס קאפה טאו אלפה (1948); פרס ג'וליאן וודוורד מהאיגוד האמריקאי לחקר דעת הציבור (1958, הראשון שזכה בפרס זה); תואר לשם כבוד מ"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק 1966; תואר לשם כבוד מאוניברסיטת שיקגו ומאוניברסיטת קולומביה; תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת וינה, 1971; צלב הזהב מהרפובליקה של אוסטריה; ועוד.
עוד מפרסומיו הרבים:
Gemeinschaftserziehung durch Erziehungsgemeinschaften, 1925
Research Memorandum on the Family in the Depression, 1937
Statischtisches Praktikum fuer Psychologen und Lehrer, 1929
Jugend und Beruf, 1931
Academic Mind: Social Scientists in a Time of Crisis, 1958
Personal Influence, 1964
The Uses of Sociology, 1967
Latent Structure Analysis, 1968
Am Puls der Gesellschaft: Zur Methodik der empirischen Soziologie, 1968
Qualitative Analysis: Historical and Critical Essays, 1972
Continuities in the Language of Social Research, 1972
Main Trends in Sociology, 1973
Eine Episode in der Geschichte der empirischen Socialforschung, 1975
An Introduction of Applied Sociology, 1975