נולד והתחנך בפראג. התיידד עם מקס ברוד ופרנץ קפקא. אביו קיוה שיצטרף למפעל המשפחתי אך ורפל לא התעניין בתעשייה, ובחר בקריירה ספרותית. את המחלוקת עם אביו תיאר בסיפורו "לא הרוצח אשם, אלא הקורבן". בשנת 1911 עבר ללייפציג, גרמניה, ושם למד באוניברסיטה. בעת לימודיו עבד בקריאת כתבי יד. באותה תקופה הרבה בכתיבה. קבצי השירה שלו "ידיד העולם" (1911) "הננו" (1913) ו"יחד" (1915), מבטאים את נטייתו למיסטיות דתית, בניגוד לבני תקופתו בחוגי התרבות של וינה, שנטו לסקפטיות ולסופיזם. הוא הושפע עמוקות מאמונות וערכי מוסר קתוליים, אך רשמית לא זנח מעולם את היהדות. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת שלוש שנים בצבא האוסטרי בחזית הרוסית, והחוויה חיזקה אצלו אידיאולוגיה פציפיסטית. יצירותיו משקפות את כמיהתו לאהבה ולאחווה עולמית, להרמוניה עם הטבע. אחרי המלחמה נהיה לכותב פרילנסר בווינה ובברלין. בשנת 1918 נשא לאשה את אלמה (שינדלר) מאהלר, אלמנתו של המלחין גוסטב מאהלר. לאלמה היה חלק גדול בשילובו בחוגי התרבות של וינה.
בין יצירותיו לתיאטרון: הטרילוגיה "איש המראה" (1928), "הדרך הנצחית" (1935), מחזה תנ"כי שהפיק קורט וייל והציג בניו יורק מקס ריינהרדט, "ורדי, רומן אופרה" (1925), הביא לאהבה מחודשת של ורדי בגרמניה. בעיקר תיאר ורפל את המוכים והמובסים. הנובלה האפית "ארבעים הימים של מוסא דאג" (1933) מתארת את מאבקם חסר התקוה של הארמנים כנגד הטורקים הטובחים בהם. את הרעיון קיבל בעת ביקור בארץ ישראל, כשפגש בירושלים פליטים ארמנים.
בעת ה"אנשלוס", סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית ב- 1938, שהו בני הזוג באיטליה, ומשם נמלטו לצרפת. בפריז יסד ורפל, יחד עם סופרים גולים נוספים, את League de l’Autriche Vivante, פורום אנטי נאצי של אינטלקטואלים אוסטרים. כשפלשו הגרמנים לצרפת עברו בני הזוג לדרום צרפת. בשנת 1940 הצליחו להגיע אל ארצות הברית, והתיישבו בקליפורניה. ספרו "שירה של ברנדט", על ברנדט הקדושה מלורד, צרפת (1941), והסרט שנעשה על פיו, הביאו לו פרסום ותהילה בארצות דוברות אנגלית. מיטב שירתו יצא לאור בקובץ בשם Geschichte aus den Jahren 1908-1945 בשנת 1946.