רופא וראש קהילת וינה
למד באוניברסיטת פדואה, איטליה, ונהיה לרופא בשנת 1629.
וינקלר הנהיג את קהילת וינה בתקופה שבה החליט הקיסר לאופולד הראשון, בעצת הבישוף שלו, לגרש את היהודים מהעיר. גם אשת הקיסר, בשנאתה ובקנאותה, דחקה בו, ולהחלטה תרמה גם האפשרות להעשיר את אוצר המלך בממונם הרב של המגורשים.
במאבקו למען יהודי וינה התכתב וינקלר עם אנשים ידועי שם בעולם, ויחד עם אחרים חתם על פנייה אל המלכה כריסטינה משבדיה, לבקש את התערבותה. הם גם הציעו לקיסר מאה אלף גולדנים, אם ירשה לאלף יהודים להישאר בווינה. אבל מאמציו לא צלחו, ובשנת 1669 גורשו היהודים מהעיר, עניים כעשירים.
בשנת 1670 פעל וינקלר למען קהילת ונציה. בשנותיו האחרונות עזב את וינה וחי בפוזנן (כיום בפולין) שם היה לו בן, רופא אף הוא.