נודע כ"צייד נאצים"
יליד בוצ'אץ', גליציה. בן למשפחה אמידה. למד אדריכלות בפראג, וכשפרצה מלחמת העולם השניה התגורר בלבוב, פולין, באזור שסופח לברית המועצות אחרי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ.
כשפלשו הנאצים לברית המועצות, ב- 1941, נמלט ויזנטל ובשנות המלחמה נכלא במחנות ריכוז שונים. הוא שוחרר ממאוטהאוזן על ידי האמריקנים ב- 1945, והתחיל לעבוד עבור הצבא האמריקני באיסוף מידע על פושעי מלחמה על מנת להביאם לדין. כעבור שנתיים הקים מרכז משלו לתיעוד יהודי בלינץ, אוסטריה. המרכז נסגר כעבור זמן קצר, שכן האמריקנים והרוסים חדלו ממעורבותם בהבאת פושעים נאצים לדין.
ויזנטל המשיך במאמציו לתפוס ולשפוט פושעים נאצים לבדו. לדבריו סייע באיתור מקום המחבוא של אדולף אייכמן, אולם ראש המוסד דאז איסר הראל הכחיש זאת. אחרי משפט אייכמן, הקים ויזנטל מחדש את "המרכז לתיעוד יהודי", הפעם בווינה. שמו הלך לפניו כשהביא לתפיסתו ולמעצרו של קצין הגסטפו קארל זילברבאואר, שהיה אחראי ללכידתה של אנה פרנק ומשפחתה. מעצרו הוכיח כי יומנה של אנה היה אותנטי. ויזנטל מילא תפקיד חשוב במעצרם של פושעים רבים אחרים, ובאיסוף ראיות מרשיעות נגדם, עבור הרשויות.
בשנת 1977 הוקם בלוס אנג'לס מרכז ויזנטל, כמחוות תודה על פועלו. בגיל 94 (2003) פרש ויזנטל מעיסוקו כצייד נאצים ואמר כי מלאכתו נשלמה, וכי הנאצים שנותרו זקנים מכדי לעמוד לדין. הוא פרסם 12 ספרים וקיבל את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני, את אות הכבוד של הליגיון הצרפתי, תואר אבירות מהמלכה אליזבת השניה, ועוד. היו לו גם מקטרגים, ביניהם איסר הראל, טוביה פרידמן, ברונו קרייסקי ואחרים.