נולד בווינה, נכדו של יצחק לב הופמן, היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה באוסטריה מאת הקיסר יוזף השני. סבו התנצר ונהיה קתולי, ובכל זאת מעולם לא התכחש הופמנשטאל למורשתו היהודית. הוא גדל במשפחה אמידה, שייחסה חשיבות רבה לתרבות ולספרות. כבר בשנות העשרה המאוחרות שלו פרסם מאמרים ספרותיים ומחזות ליריים ראשונים. כשארתור שניצלר פרש עליו את חסותו, היה עדיין איש צעיר מאד. שניצלר הציג אותו לתיאודור הרצל כסופר מבטיח שיתאים לעתון "נויה פרייה פרסה". הוא למד באונירסטית וינה, לשם ההנאה שבדבר, מבלי לקבל תואר. באותה תקופה הרבה לטייל. הופמנשטאל נחשב לפרשן מעולה של האימפרסיוניזם והסימבוליזם הווינאיים. מאמריו מבטאים אופי מעודן, רגיש ומלנכולי. הוא תיעב את המתירנות המינית והדקדנטיות בווינה בתחילת המאה העשרים, ופנה לחפש השראה בקלסיקות עתיקות. רבות מיצירותיו הן עיבודים של מחזות יווניים, אנגליים וספרדיים, למשל "אלקטרה" (1903), "אדיפוס והספינקס" (1906), "אלכסטיס" (1911) ועוד. המחזה "ידרמן" מ- 1911 , אחד המצליחים שכתב הופמנשטאל, מבוסס על מחזה מסתורין אנגלי. הוא הופק על ידי מקס ריינהרדט עבור פסטיבל זלצבורג. כמה מחזות הוסבו לליברטים של אופרות של ריכרד שטראוס, ביניהם "אלקטרה", ה"רוזנקווליר" ו"טורם", שגיבורתו יהודיה בשם סימון. את המוזיקה ל"אגדת יוסף" (שכתבו הופמנשטאל והרוזן הארי קסלר עבור הבלט הרוסי), הלחין ריכרד שטראוס.
כל יצירותיו של הופמנשטאל יצאו לאור בקובץ של 12 כרכים בשנים 1946-1950.