ילידת וינה. הצטרפה למועדון הספורט הכח וינה, משום שהיתה יהודיה ונאסר עליה להצטרף למועדונים האחרים. היא זכתה באליפות אוסטריה בשחיה בסגנון חפשי והחזיקה בשיא מ- 1933 עד 1935. ב- 1935 זכתה בתואר ספורטאית אוסטרית מצטיינת מטעם רשות הספורט האוסטרית. כעבור שנה זכתה באות הכבוד המוזהב, לאחר שהוכרזה אחת משלושת הספורטאים הטובים ביותר. היא צורפה לנבחרת הלאומית למשחקים האולימפיים בברלין ב- 1936, אבל סירבה להשתתף במחאה על רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית.
ג'ודית עלתה לישראל והתיישבה בחיפה, העיר היחידה שהיתה בה בריכה אולימפית. היא המשיכה בקריירה וזכתה באליפות ישראל. ב- 1939 זכתה במדליית כסף בתחרות האוניברסיטאות העולמית, כנציגת האוניברסיטה העברית בירושלים.
אחרי עזיבתה, ביטלו הרשויות האוסטריות את כל תאריה. רק בשנת 1995 הושבו לה כל התארים והמדליות, עם התנצלות רשמית של הפרלמנט האוסטרי, בטקס שנערך בישראל בנוכחות השגריר האוסטרי. סיפורה של ג'ודית דויטש-הספל ושל שחייניות הכח אחרות מסופר בסרטו התעודי של הבמאי הישראלי ירון זילברמן "הכח לשחות" (2004).