רופא ואנדוקרינולוג
יליד אוסטם, אז בהונגריה. היה עוזרו של פרופ' שטריקר. ב- 1896 נתמנה לעוזר פרופסור ב"פרופדויטיקישן קליניק" בפראג, והיה אחד החוקרים החשובים בתחום האנדוקרינולוגיה.
פרסם כתב עת רפואי ששמו "אנדוקרינולוגיה". מחקרו על הפרשה פנימית משנת 19100 תורגם לאנגלית. ב- 1922 פרסם מחקר על בלוטת יותרת המוח ובשנת 1928 את מאמרו השפעות הקרינה על בלוטות אנדוקרינולוגיות ועל הפרשות פנימיות. על שמו נקראת מחלת ביאדל.