ברונית, אינטלקטואלית ואשת חברה
נולדה בברלין, גרמניה. המוכשרת והיפה בין ששה-עשר ילדיו (שמונה בנים, שמונה בנות) של דניאל איציג מברלין, שהיה בעל המטבעה ויהודי רב השפעה בפרוסיה.
בשנת 1776 עברה פאני אל וינה והקיפה עצמה בחוג מובחר של אמנים, אנשי דת, הוגים ופילוסופים. בעצמה היתה בעלת כישרון מוזיקלי גדול, וידעה לשיר ולנגן בפסנתר.
עד מהרה נהייתה לחלק מהחברה הגבוהה בווינה. להשתלבותה תרם בעיקר קסמה האישי הרב, וגם יחסם של בני האצולה אל היהודים, שהיה מעט אוהד יותר מיחסה השלילי של הקיסרית מריה תרזיה ושל אנשי המלוכה. חברתה הקרובה של פאני היתה רעייתו הצעירה של מזכיר החצר. היא קשרה קשרי ידידות עם יוזף פון זוננפלס, יהודי מומר, משפטן ופעיל חברתי חשוב ומשפיע; ביקרה בקונצרטים של מוצרט; התחברה עם אצילים ועם יהודים אמידים מומרים, וקנתה לה מעריצים גם בקרב סופרים אוסטרים.
אחרי פרסום "כתב הסובלנות" של הקיסר יוזף, עלה מעמדה בחברה האוסטרית עוד יותר. בשנות ה- 90 של המאה ה- 18 נמנו על ידידיה אצילים אוסטרים ובני מלוכה מארצות אחרות. אחד מהם אפילו נהרג בדו-קרב שנערך בגללה. היא הרבתה בנסיעות לעיר הולדתה, ברלין, והביאה משם רעיונות וספרים חדשים, אשר נדונו בכינוסי הטרקלין שלה, שנערכו בשלושה בתים, ואשר רבים מאצילי אירופה השתתפו בהם.
עושרו ועוצמתו של בעלה סייעו לה כמובן, אבל לא פחות מהם כשרונותיה, עוצמתה האישית ואהבתה לאמנויות. היא ובעלה קיבלו יחד תואר אצולה בשנת 1798. פון ארנשטיין היתה ממייסדי האגודה המוזיקלית (1812), אשר קיימת עד היום.
בימי קונגרס וינה (1814 – 1815) ערכה פון ארנשטיין קבלות פנים ואירועים מוזיקליים בכל יום שלישי בערב, בהשתתפות מדינאים ואצילים מכל אירופה. היא ובעלה נשארו יהודים כל חייהם, ובמותה נערכה לה קבורה יהודית. היא האמינה שכל הדתות שוות בעיני האל, ולכן לא התנגדה להתנצרותה של בתה היחידה.