נולד והתחנך בברנו, מוראביה (היום בצ'כיה), שם היה ממארגני "וריטאס", ארגון סטודנטים יהודיים, וממייסדי התנועה הציונית בבוהמיה ובמוראביה.
אבלס הצטרף לחוגם של הציונים ברטולד פייבל ורוברט שטריקר. כשסיים את לימודיו באוניברסיטת וינה, עבד כיועץ משפטי בחברת הרכבות האוסטרית. הוא נמשך לכתיבה ועבר לתחום העיתונאות. אבלס היה מעורכי העיתון הציוני "וולט" ו"יודישה צייטונג", כתב מאמרים לעתון "יידישה נציונל צייטונג" ולעתונים גרמניים נוספים. יחד עם רוברט שטריקר יסד יומון ציוני בשם "וינר מורגנצייטונג". בשנת 1926 נתמנה לשליח קרן היסוד, והרצה ברחבי מערב אירופה. משנת 1930 כיהן כמנהל קרן היסוד באמסטרדם.
מיצירותיו החשובות: Die Genesung, שירה (1920), "ביקור בארץ ישראל", תיאור של ביקורו הראשון (1926), ו"עשר יהודיות", על נשים יהודיות נודעות.
בשנות השואה היה אבלס אסיר במחנה הריכוז ברגן בלזן. הוא נפטר מתשישות בשנת 1945, זמן קצר אחרי ששוחרר מן המחנה.