יליד ויסוקה ליבינה, מוראביה, האימפריה האוסטרית (כיום ברפובליקה הצ'כית). תחילה עסק במסחר, וב- 1887 החל לעסוק בעתונאות והצטרף לצוות העתון הווינאי "ארבייטצייטונג" (אז עדיין שבועון). בתחילת שנות ה- 90 של המאה ה- 19 החל לעבוד למען איגוד העובדים. ב- 1895 נתמנה לעורך המדור הפוליטי ב" ארבייטצייטונג", שנהיה לעתון יומי, וב- 1906 נתמנה לעורך ראשי.
במשך עשרים וחמש שנים שימש כעורך ראשי. בתקופה הזו צבר העתון מוניטין כבטאון הטוב ביותר של האינטרנציונל הסוציאליסטי.
מסירותו המוחלטת לפעילות העתונאית הביאתהו לדחות פעם אחר פעם המועמדות שהוצעה לו לרייכסטאג. רק ב- 1919 הצטרף לעצרת החוקתית הלאומית של אוסטריה. ב- 1920 נבחר לעצרת הלאומית והשתתף בניסוח חוק העתונים האוסטרי.
הוא נמנע בעקביות מעיסוק בנושאים יהודיים, ובייחוד בבעיות לאומיות יהודיות. כמרקסיסט, שלל לגמרי נטיות לאומניות ביהדות וגישתו השפיעה בלי ספק על הסוציאל דמוקרטים האוסטרים.
מפרסומיו:
Wer ist Waahler, 1897
Ein Militerurteil in Oesterreich, 1901
Presse und Pressefreiheit, 1902
Das neue Wahlerecht, 1907