במאה ה- 14 חיו במוראו יהודים, והיה להם בית כנסת. את המתים קברו כנראה בבית העלמין של פריזאך. חלפן הכספים הנודע השליין מפריזאך חי במוראו בשנים 1347-1350 עם משפחתו הגדולה. הוא קיבל כתב הגנה ובו צויין מעמדו החוקי, שהיה זהה לזה "שממנו נהנו יהודי מוראו במשך דורות". אדם ששמו מרקליין, יחד עם יהודים מווילאך ומיודנבורג, נתן הלוואה למנזר אדמונט. לקהילה במוראו היה דיין. המקור המהימן האחרון אשר מזכיר יהודים במקום הוא משנת 1405.