גראץ

בשנים 1496 – 1497 גורשו היהודים מסטיריה ונאסר עליהם להיכנס לאזור "לנצח". להוציא כמה יהודים בעלי פריבילגיות, יהודים לא הורשו אפילו לעבור בסטיריה במאה ה- 17. צו משפטי משנת 1783 התיר ליהודים זרים להשתתף בשווקים ובירידים בלינץ, בגראץ, בקלאגנפורט ובלייבאך, אולם לא הותר להם להתיישב במקומות אלה.

בשנת 1848 הגיע המפנה. יהודים הורשו להישאר בגראץ, במעמד רשמי של נוסעים שעוברים בה. רק משנת 1861 הותר ליהודים להשאר בעיר ללינת לילה. בשנת 1867 העניק לבסוף חוק עירוני חירות אישית ושוויון זכויות ליהודי אוסטריה. כבר בשנת 1863 נוצרה בגראץ אגודה יהודית שאפשרה הקמת מוסדות קהילתיים כגון בית ספר, בית תפילה ובית עלמין. בשנת 1869 נוסדה רשמית הקהילה היהודית.

אחרי "החוק היהודי" של 1890, שהעניק ליהודים אוטונומיה דתית, השתייכו היהודים באזורים אחרים של סטיריה, קרינתיה וקריין לסמכותה של קהילת גראץ. מ- 1894 הוקמו מוסדות אוטונומים בלאובן וביודנבורג-קניטפלד, אך מבחינה חוקית השתייכו לגראץ. קריין ודרום סטיריה עברו ליוגוסלביה כשהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1923 נוסדה הקהילה היהודית בקלאגנפורט.

בשנת 1869 נמנו בקהילת גראץ 250 חברים. מספרם עלה ל- 1,200 בשנת 1880. בשנת 1932 חיו באזור סטיריה כ- 2450 יהודים.

מוסדות הקהילה היו בית כנסת (נבנה 1892), בית תפילה אורתודוכסי, בתי תפילה בלאובן, ביודנבורג ובקניטפלד, בתי תפילה ארעיים בבאד אאוזה ובגלייכנברג (לימות החגים). היה גם מקוה-טהרה (נבנה 1869), ובתי עלמין בגראץ, בגלייכנברג, ביודנבורג ובקניטפלד. בבתי העלמין הכלליים בלאובן ובבאד אאוזה היו חלקות יהודיות. כמו כן היו לקהילת גראץ מוסדות רווחה וקהילה כגון חברה קדישא, "מתנות עניים" (נוסד 1882) וארגון נשים.

מיד לאחר סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית במרץ 1938, ניפצו את חלונות החנויות היהודיות בגראץ. 417 מיהודי גראץ הצליחו להימלט אל ישראל עד 4 בנובמבר 1938. בליל הבדולח הוצתו בית הכנסת בגרישקאי, משרדי הקהילה ובית הלוויות בבית העלמין גראץ-ווצלסדורף. 350 יהודים נעצרו, רובם גורשו ביום 12 בנובמבר אל מחנה דכאו. 305 יהודים גורשו מבתיהם ביום 17 באפריל 1939. באביב 1940 הוכרזה גראץ "מטוהרת מיהודים".

מעט מאד ידוע על גורלם של יהודי לאובן ויודנבורג-קניטפלד, אפילו בית הלוויות הקטן בבית העלמין של לאובן נהרס בליל הבדולח.

בשנים שאחרי המלחמה, אלפי עקורים שכנו במחנות באדמונט ובקאפפנברג, וגם בגראץ. אחדים מחברי הקהילה לשעבר שבו לגראץ. בתחילת 1946, דנו כ- 30 יהודים בייסודה מחדש של הקהילה. כשנוסדה, כללה את יהודי סטיריה בלבד. מ- 1955 צורפו אליה גם אזור דרום בורגנלנד, קרינתיה ודרום טירול.

בשנת 1946 נוסד בית תפילה ארעי במרכז הקהילתי ברחוב גרישקאי 58. המבנה חודש בשנת 1969, ובית תפילה שני הוקם. בית לוויות חדש בבית העלמין הוקם בשנים 1989 – 1991 על ידי האדריכלים אינגריד ויורג מאייר, אשר בנו גם בית כנסת חדש בגראץ, שנחנך ביום 9 בנובמבר 2000, 68 שנים אחרי ליל הבדולח.