ישראל

"ישראל הנה המרכז, השמש. העם היהודי כבר אינו מפורד ומרוסן, הוא הרוויח "מודעות עולמית" - ישראל היא תחייתו של העם היהודי." (מתוך "די גמיינדה", בטאון הקהילה היהודית, 1948)

עבור אנשי ציבור יהודים רבים באוסטריה היתה ישראל גן עדן של ממש, מדינה המחוייבת לאידיאלים האנושיים הנעלים ביותר, אחרים ראו בה מעין פיצוי על שואתם של היהודים, והיו יהודים חילונים אשר מצאו בה דת חדשה.

אבל ההתלהבות תמימת הדעים דעכה בשנות ה- 50, כאשר ביחסים בין ישראל לתפוצות נִבעו מחלוקות ועימותים. רוב היהודים שעדיין חיו בווינה הכירו בקיומה של מדינת ישראל, אבל לא רחשו חום ורגש כלפי הציונות, ולא ביקשו שישראל תייצגם. קיומה של מדינה יהודית הציב בפני יהודי אוסטריה ואירגוניהם בעייה של "נאמנות כפולה". הם נהגו להשמיע את ההמנון האוסטרי ואת "התקוה", ולהניף את דגל ישראל בצד דגל אוסטריה באירועים רשמיים. יהודים שביקשו להיחשב לאוסטרים גם אחרי השואה התלבטו כיצד להכיר בישראל כמדינה יהודית לגיטימית מבלי שיוטל ספק בנאמנותם לאוסטריה.

ציונים רבים בתפוצות חוו משבר זהות אחרי הקמת מדינת ישראל. אמנם קיומה של מדינה יהודית עצמאית חיזק את בטחונם העצמי והעניק להם חוף מבטחים למקרה הצורך, אבל בו בזמן היתה להם תחושת אשמה על שאינם חיים בה. הארגונים הציוניים באוסטריה קשורים עם מפלגות פוליטיות ישראליות, ולא עם המדינה עצמה, ולכן לפוליטיקה הישראלית יש השפעה ישירה על חברי הקהילה ההטרוגנית, שנוצרו בקרבה מתחים. ציונים בווינה נחלו אכזבה כאשר בשנת 1956, העדיפו הפליטים ההונגרים (שנמלטו דרך אוסטריה למערב אחרי כשלון המהפכה ההונגרית), את ארה"ב או את קנדה על פני ישראל. השאלה, האם זכותם של יהודי בריה"מ להתיישב מחוץ לישראל, הובילה לעימות בין ציונים נלהבים לבין האחרים, שקיוו שהשתלבותם של היהודים הסובייטים תשיב לקהילות האוסטריות המתבגרות את נעוריהן.

בשנת 1967 השתנו הדברים מן הקצה אל הקצה: למלחמת ששת הימים הייתה השפעה עמוקה על יהודי התפוצות. ב"די גמיינדה", שייצג את הדעה הרווחת בקהילת אוסטריה, נכתב:

"נשכחו המחלוקות הישנות, נשכחו העימותים האישיים. אנשים שלא דיברו זה עם זה שנים עבדו יחד בוועדת הסולידריות, לתמוך במדינת ישראל."
בשנות ה- 50 האשימה ישראל את ה"בונד", המפלגה ששלטה בקהילה היהודית בשנת 1967, כי לא תרמה די כסף למדינת ישראל, אולם כעת מישכנה ה"בונד" את נכסיה ולקחה הלוואות על מנת לתמוך בישראל. ועדיין הדגישה הקהילה את הצורך וההכרח בקיומן של קהילות יהודיות בתפוצות.
"הסתבר אפוא, כי הקהילה, תחת ההנהגה הנכונה, חיונית למדינת ישראל. היהודים בתפוצות הם בני הברית היחידים שמדינת ישראל יכולה לשים בם את כל מבטחה "

רק בשנת 1982 השתנתה הגישה כלפי ישראל, ושוב נעשתה ביקורתית יותר בעקבות פעולותיה השנויות במחלוקת של ישראל במלחמת לבנון.
בהביעם ביקורת כלפי ישראל, חששו יהודי אוסטריה לא אחת מן האפשרות שדבריהם יעוררו אנטישמיות. גם היום, חברי הקהילה, שלא תמיד מסכימים עם פעולות ישראל, מביעים מורת רוח כאשר לתחושתם, אישי הציבור של הקהילה היהודית תומכים בפעולות קונטרוברסליות אלה.