נשים יהודיות יכלו להיות בעלות רכוש, לקנות, לרשת או לקבל במתנה בתים ואדמות. היתר זה חיזק את מעמדן החוקי. אלמנות היו רשאיות לעשות ברכושן כרצונן.
נשים יהודיות יכלו לתבוע ולהעיד בבתי דין נוצריים. מקרה אחד בווינר-נוישטאט מלמד כי יהודים, נשים כגברים, היו ביחסי שוויון עם הנוצרים. האחיות מלכה וסלטליין זכו בתביעה בדבר זכותן על בית שעבר לידיהן משום שהבעלים לא פרע להן את חובו. על אף שהחייב היה כומר, זכו האחיות היהודיות להשמיע את טענותיהן.
במקרים נדירים קיבלו נשים יהודיות פריבילגיות אישיות משליטים. בשנת 1360 בקירוב העניק הרוזן מיינרד השביעי מגראץ לשארלאט, אלמנתו של שלום ולאמה מינץ, ולכל משק ביתן, זכויות והגנה, גם הותר להן ללוות בריבית הנהוגה, ולסחור באופן חופשי. הוא גם הבטיח לסייע להן בעניינים משפטיים, והעניק להן חופש תנועה.