פעילותם הכלכלית המוקדמת ביותר של יהודי מרכז אירופה כרוכה בנהייתם של הבישופים והנסיכים אחר מוצרי מותרות - פרוות, משי, תבליני המזרח ותרופות.
במאה ה- 11, הרחיבו היהודים את מעגל הלקוחות ואת היקף המסחר. הם סחרו בחומרי גלם מסוגים שונים, מתכות יקרות, כלי מתכת, יין, תבואה, דגים משומרים, סוסים, בקר, עורות צבועים, צמר ואריגים.
במאה ה- 12 וה- 13 השתתפו היהודים בניהול מיטבעות וכספים, חכירת מכס ומסים של דוכסי אוסטריה, טירול, והארכיבישוף של זלצבורג. במאה ה- 12 וה- 13 עסקו יותר ויותר בהלוואות, בשל מאמצי הכנסייה לאסור הלוואה בריבית על הנוצרים.
מסוף המאה ה- 12 ועד סוף המאה ה- 13, בתקופה שבה עברו לווינה, כבר נחשבו היהודים למומחים בכספים ובמתכות יקרות בכל אירופה. התמחות זו כללה ייצור מטבעות, גביית מסים ומכסים, חלפנות, ובעיקר הלוואות. הלקוחות העיקריים היו בעלי אחוזות, מנהיגים ואציליהם הלווים. גם כמה מנזרים לקחו הלוואות מיהודים. הלוואות קצרות מועד הוענקו לבעלי כרמים כדי שיוכלו לשלם לשכירי היום. פעילות זו הייתה בעלת חשיבות רבה באזור עתיר הכרמים שמסביב לווינה, משום שיין היה ענף כלכלי חשוב שתרם לצמיחתה של העיר.
כפי הנראה הגיעו לקוחותיהם של היהודים מכל שכבות החברה. גם נשים הורשו ללוות סכומים קטנים בלי אישור הבעל. אולם עיקר ההלוואות ניתנו לבעלי אחוזות.