יהודי קרמס קיימו תפילת ליל שבת זמן רב לפני השקיעה, כדי שיוכלו להנות מטיול על גדת הדנובה אחרי סעודת השבת, כשעדיין יש אור בחוץ. המהרי"ל ציין כי בחגים היו אנשים שטיילו על יד נחלים וצפו בדגים, השליכו להם פירורים, ונהנו לראותם אוכלים. הרב איסרליין התענג על טיולים ארוכים בשדות ונהג לשחות בנהר. הרב יוסף בר משה, תלמידו, סיפר שליווה את רבו בשבת לראות אריות, כנראה בקרקס נודד, משום שאיסרליין לא ראה אריה מימיו.
הימורים היו נפוצים למדי, גם בקרב תלמידי ישיבה. היו גם יהודים שלא היססו לפנות לבית הדין הרבני במחלוקות על הימורים. )"אויפל שיחק בנוינקירכן עם דויד וזכה, עד שדוד היה חייב לו לירה וינאית והבטיח לשלם. הם הסכימו שדוד יחזיר לאויפל את הכסף לאחיו רוש, בנוכחות כל השלושה". לבסוף חזר בו דוד מהבטחתו והמקרה הובא בפני הרב שלום.
נערכו גם משחקי קלפים, אך רק בחנוכה היה הדבר מותר רשמית. הרבנים גינו כמה אנשים שאפילו בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, לא התנזרו מהימורים. הרב יעקב וייל כתב כי מי שחייבים לשחק אפילו בחג סוכות, עליהם לעשות זאת בסוכה פנימה ולא בחוץ.