לבוש

בגדיהם של יהודי אוסטריה נבדלו מאלה של שכניהם הנוצרים, בגיזרה ובצבע. (הרב איסרליין השיב לשאלה האם מותר להתלבש כמו לא-יהודים, כדי להידמות להם ובכך לזכות בהגנה טובה יותר: "אפילו מלבושים בעלי שניים או שלושה צבעים, ואריגים עם ציציות, גדילים או עיטורים, כמו שלובשים הגויים, והליכה בגילוי ראש, אסורים איסור חמור ככלאיים" (כזכור, כלאיים - עירוב של צמר ופשתים - נאסרו על ישראל בדברים כ"ב, 11).
הרבנים וגדולי התורה לבשו חלוקים אופייניים, סגורים בצוואר, מתרחבים למטה, ועם שרוולים ארוכים. תחת לחלוק התהדרו במכנסיים ובחולצה, ובימי חג ב"סרגנס", שנקרא כיום "קיטל" ובטלית קטן עם ציצית. על הראש חבשו כיפה או כובע, בעת התפילה. בקיץ חבשו כובע קש. שיער ארוך נחשב למנהג לא יהודי, ולכן נהגו היהודים לגזוז את השיער קצר. הרבנים נהגו לעצב את הזקנים. זקנו של הרב איסרליין היה רבוע, מעוצב במספריים. אולם תלמידי ישיבה ורבנים רבים באותה תקופה היו מגולחים למשעי.
כמעט ואין מידע על לבושן של הנשים היהודיות באוסטריה. באירועים מיוחדים ענדו חגורות לקישוט. אבות נהגו להעניק לנישואי בנותיהן אבנים יקרות ופנינים, ובגדים עם חוטי זהב וכסף.

טלאי זיהוי יהודי
המועצה הרביעית של לטרן (1215) וכמה סינודות כנסייתיות הכריזו כי על היהודים לענוד סימן זיהוי, בעיקר עיגול צהוב מוצמד לבגד. על פי הסכם מן המאה ה- 15, הבגדים המיוחדים ליהודים הם תנאי מוקדם להענקת זכויות התיישבות בקרב רוב נוצרי. חוק שיצא בשנת 1511 קבע כי מחוץ לווינה, יהודים אינם חייבים להתלבש לפי התקנות בווינה.