מקורות יהודיים מימי הביניים מכילים לא מעט מתכוני מאכלים, שאינם שונים כלל מן המאכלים שאכלו הלא-יהודים, חוץ מחוקי הכשרות כמובן. בימות החול המצרכים העיקריים היו כרוב, ירקות ודגנים. בשר, דגים, פשטידות ודברי מתיקה וקינוח הוגשו רק בחגים. היהודים הקפידו מאד על ההפרדה בין בשר לחלב. )רבי שלום מספר: "בזמני, היה דייר בישיבה ששמו מושל שהיה כה אדוק עד כי מאכלי בשר אכל רק בחדר המיועד לכך, ומאכלי חלב בחדר אחר" ).
לפעמים היו יהודי אוסטריה נוקשים פחות בענייני מזון בהשוואה ליהודים מעמק הריין. הם אכלו למשל לחם וכרוב כבוש שהוכנו בידי גויים.
היין היה חלק חשוב בסעודת השבת ובקידוש. הרב איסרליין מזכיר לא אחת את מרתפי היין של יהודי אוסטריה ואת סוגי היין השונים שהוגשו. "לאוסטרים היה מגוון עשיר של יינות. אחד אהב יין כבד, והשני יין קל, והיו גם מי שאהבו יין בועות ויין מתוק." היו הרבה כרמים והרבה סוחרי יין, ולא היה מחסור במצרך זה באוסטריה.
ההכנות לשבת החלו מוקדם ביום שישי בבוקר. היו שאפו "פסטטה", בצק ממולא בבשר ועשבי תיבול, וחלות. בדרך כלל הייתה המנה העיקרית תבשיל דגים. יוסף בן רבי משה מספר כי הרב איסרליין הלך בעצמו לשוק לקנות את הדגים ולפעמים הכינם במו ידיו.
לפני המנה העיקרית נהגו להגיש חטיף ששמו שרטביל. לארוחת הצהריים אכלו טשולנט שנשמר בתנור מלפני כניסת השבת. חשוב היה להגיש גם בשר ועוף. כבד אווז נחשב למעדן מיוחד. הכל אהבו מאפים פריכים, עוגות דקות, לחמניות, סופגניות, מאפה דבש ששמו "לצלטין", ומעדן ששמו "הול-היפה". לקינוח נהגו להגיש פירות טריים, למשל תפוחים, אגוזים, מלונים או רימונים, ולעתים פירות מבושלים. בחגים היו מנות מיוחדות, כמו קרפלאך לפורים, ו"קרמסלאך".