במאה העשירית נקבע גבול לאורך הספר התוסס במזרח האימפריה הרומית, כדי להבטיח את תחומה. בשנת 976 הפקיד הקיסר אוטו השני בידי משפחת האצולה הגרמנית באבנברג דוכסות ששמה אוסטרייך ("ממלכה מזרחית") בין הנהרות אנס וטרייזן. כך סומנו גבולותיה ההיסטוריים של אוסטריה. שושלת באבנברג שלטה בדוכסות החזקה, שהיתה כמעט עצמאית, במשך 270 שנים.
כמעט תמיד הצליחו בני באבנברג להימנע ממלחמות. הם הגדילו את רכושם בקנייה, מתנות, בריתות וירושות, והעצימו את השפעתם הפוליטית, עד שנהיו לעשירים בשליטי באימפריה. הנישואים הפוליטיים עם נסיכות ביזנטיות חיזקו אותם עוד, והחדירו לחברתם השפעות תרבותיות ביזנטיות. הקשר עם שושלות הקיסרים בית סאליין ובית שטאופן הפך את המשפחה לאחת הראשונות במעלה באימפריה. הם העבירו את משכנם מזרחה, מפכלארן ומלק אל טולן, אזי אל גארס, קלוסטרנויבורג ולבסוף התיישבו בווינה בשנת 1130. בשנת 1192 עברה שטיירמארק תחת שלטון באבנברג.
שושלת באבנברג הסתיימה ב- 1346, כאשר נכבשה אוסטריה, כמו ארצות אחרות, על ידי אוטוקאר מלך בוהמיה. הוא הובס בשנת 1278 על ידי הרוזן ההבסבורגי רודולף הראשון, שנבחר למלוך על גרמניה. במשך 640 שנים שלטו ההבסבורגים באוסטריה, עד לסיומה של מלחמת העולם הראשונה.
למרות מחלוקות ומלחמות בין אחים בענייני ירושה, התחזקה אוסטריה והתעצמה, וסיפחה אל תחומה אזורים נוספים, ב- 1335 את קרינתיה וקריין, ב- 1363 את טירול, ב- 1457 את אוסטריה תחתית ובשנת 1464 את אוסטריה עילית.