תרבות

לפני השואה הייתה וינה מרכז של אמנות וספרות יהודית. את ימיה אמנם לא חידשה כקדם, ובכל זאת גם בתחילת המאה ה- 21 וינה נודעת במורשתה היהודית. בשואה, סופרים יהודים ניצלו רק אם עזבו את העיר, ומי שלא הצליח להימלט גורש למזרח, למחנות הריכוז וההשמדה. פקודתו של גבלס מפברואר 1936 מנעה מיהודים גישה למוזיאונים אפילו כמבקרים, קל וחומר כיוצרים. הנאצים הקפידו ביותר על העלמתו מן התרבות האוסטרית והגרמנית של כל מה שדבק בו אפילו שמץ יהודיות.

אחד הסופרים היהודים הבודדים שניצלו מן השואה באוסטריה, והמשיך בפועלו הספרותי הבולט באוסטריה עצמה, היה אלברט דראך, עורך דין מן העיר מדלינג, שם נפטר בשנת 1995, בגיל 93. בין הניצולים והגולים ששבו לאוסטריה היו גם האנס וייגל (1908 - 1991), פרידריך טורברג, והרמן הקל (1911 - 1987), שמילא תפקיד מכריע בהקמת התשתית לספרות אוסטרית חדשה. פרסומיהם העניקו תחושת המשכיות ורצף בין העבר להווה. יצירתם על התרבות המרכז-אירופית קודם לשואה העניקה השראה לדורות שיצרו אחריה.

מאורעות חשובים כמו משפט אייכמן (1960), סדרת הטלביזיה האמריקנית "שואה" (1978), ופרשת ולדהיים (1986), עוררו דיונים בינלאומיים ועודדו את יוצרי הדור השני לשואה לנקוט עמדה. בהעדר חלופה אידיאולוגית לקפיטליזם אחרי התמוטטות הגוש המזרחי, סופרי שמאל כמו אלפרידה ילינק (כלת פרס נובל לספרות ב- 2004), אשר חשפה את מורשתה הנאצית של אוסטריה בנובלה "תקופה נפלאה, נפלאה" (1980), החלו להשתמש במוצאם היהודי כדי לבטא השקפה אופוזיציונית.

בשנות ה- 80 צמחה בווינה תרבות יהודית פורה וגלויה, שנציגיה היו סופרים כמו ילינק, העיתונאית ויוצרת הסרטים רות בקרמן (ילידת 1952), המשורר והסופר רוברט שינדל (יליד 1944), רוברט מנשה (1954), אנה מיטגוץ' (1948), וההיסטוריון והפובליציסט דורון רבינוביצ'י (1961). יוצרים אלה נוקטים עמדה ביקורתית כלפי הגזענות והניאו-פשיזם. זהות יהודית לאחר השואה היא עדיין נושא ספרותי חשוב באוסטריה הרב-תרבותית של תחילת המאה ה- 21. במידה רבה, לגיבורים הספרותיים היהודים-אוסטרים שמור תפקיד גם בדרמה הבינלאומית. ולדימיר פרטליב (יליד 1966) מגלם את חוויית הגלות בעידן הגלובליזציה. סיפוריו "גירוש" (1995) ו"תחנות מעבר" (1999) מעלים טיעון כי הגלות היהודית של התקופה הנאצית מייצגת את מה שנהיה לגורל כלל-עולמי של עובדים זרים, פליטים ומבקשי מקלט. דוגמאות אלה מוכיחות כי הכתיבה היהודית באוסטריה קיבלה ממדים גלובליים.

בשנת 1991 נפתח בווינה פסטיבל הסרטים היהודי הראשון, בו הוצגו ששה-עשר סרטים, פרי שבעים שנות קולנוע יהודי. ב- 1992 הוקדש הפסטיבל לנושא: יהודים באירופה אחרי המלחמה ( 18 סרטים), ב- 1993 לנושא: האשה היהודיה בקולנוע (34 סרטים), ובשנת 1994 לנושא: הומור יהודי בקולנוע (23 סרטים). הוזמנו אורחים כגון אקסל קורטי, ארווין לייזר, רוני לוי וגיאורג טאבורי.
ב- 1995 הורחבה תכנית הפסטיבל לשלושה נושאים עיקריים: תעמולה, הגירה, והאומץ לעמוד על אמונתך. מארק האלטר וז'אן לואי לורנצי הציגו את סרטיהם.
במרוצת השנים התפתחה מגמה להציג לא רק הפקות חדשות אלא גם סרטים ישנים שנמצאו ונקנו מארכיוני סרטים, כמו ארכיון הסרטים של אוסטריה, של גרמניה (בקובלנץ) והמכון הבריטי לקולנוע, או סרטים אירופיים שנמצאו בארכיונים אמריקנים, כגון "סוני" בניו יורק, והמרכז הלאומי לקולנוע יהודי באוניברסיטת ברנדייס.

בעבר רחשה בווינה סצנת התיאטרון היהודי השוקקת ביותר במערב אירופה. בקיץ 1999 הקים וארן רוזנצווייג את "התיאטרון היהודי של וינה", אשר מפיק כמה מחזות חדשים בכל שנה. המחזות עוסקים בנושאים של זהות וחוויה יהודית, ורב-תרבותיות. עד כה הועלו הצגות מאת גיאורג טאבורי, פריץ הוכוואלדר, גרייס פאליי, ארתור מילר, דיוויד מאמט, חודה אל-חילאלי, דאגמר שוורץ ואחרים. כעת עובדים על הפקות חדשות מאת ארי רות, וארן רוזנצווייג והראלד האבאש. התיאטרון כבר הופיע בווינה, בגראץ, באינסברוק ובמקומות נוספים ברחבי אוסטריה.

מאז נובמבר 2000, הופיעו בווינה, גראץ, ועוד, גם אורחים בינלאומיים. התיאטרון היהודי של אוסטריה פועל מאז שנת 2001 , מטרתו לשקם ולהחיות את התיאטרון היהודי הישן בנסטרויהוף שבליאופולדשטאט (הרובע השני). מאז אפריל 2004, הקים התיאטרון הרכב קבוע ששמו "להקת התיאטרון היהודית הבינלאומית" (IJTE). ב- 2004 זכה התיאטרון בפרס ההתאחדות האירופית לתרבות יהודית. בין אירועי התרבות הנוספים בווינה כדאי לציין גם את הפסטיבל לתיאטרון יידיש.

התרבות היהודית בווינה של אחרי מלחמת העולם השנייה מתעוררת לחיים. ישנם בעיר מועדונים, בתי ספר, מרכזי בילוי ובתי כנסת לעדות השונות, גרוזינים, ספרדים, בוכרים, קווקזים, רפורמים, ועוד. על אף היקפה המצומצם, התרבות היהודית הצעירה מפיקה אירועים לכל הגילים, כולל סרטים, מסיבות, הרצאות, חוגים וטיולים.