אנטישמיות

הרפובליקה האוסטרית השנייה, שנוסדה ב- 1945, התנערה מהנציונל-סוציאליזם, והאנטישמיות קיבלה הגדרה חדשה, של שריד מהמשטר השנוא. ובכל זאת, לא חדלה האנטישמיות להתקיים, היא עדיין חלק בלתי נפרד מן החיים הפוליטיים ומן התרבות באוסטריה. היהודים נאלצים להתמודד עם תקריות אנטישמיות תדירות (כגון דברי עלבון או דחיפה במדרכות, חילול בתי עלמין), אשר רק חלקן מדווח לרשויות ולתקשורת.

ברונו קרייסקי
הקנצלר היהודי הראשון של אוסטריה, ברונו קרייסקי, לא היה מקובל על כל יהודי אוסטריה. לא אחת האשימו אותו שעיסוקיו הפוליטיים מעודדים אנטישמיות, או שהוא רך מדי עם פושעים נאצים. הסכסוך האישי שלו עם שמעון ויזנטל משך ביקורת רבה, וגם מעורבותו בענייני המזרח התיכון. בשנות ה- 80 הטילו עליו יהודי וינה אחריות למתקפות טרור על בית הכנסת, דלפק אל על ובית פרטי בו גרו יהודים.

חילופי הדורות בבחירות להנהגת הקהילה היהודית, בשנת 1981, הובילו לשינויים בתדמיתה של הקהילה. מאמץ גדול הושקע ביחסי ציבור באוסטריה ובחו"ל, והצליחו להחדיר לתודעה, שהנה שוב קיימת בווינה קהילה יהודית תוססת. כשפרש ברונו קרייסקי, השתפרו היחסים בין הקהילה לבין הרפובליקה האוסטרית. הקהילה - לא אחת בסיוע עיריית וינה - ארגנה תערוכות, פתחה בית ספר יהודי, הזמינה את ראש עיריית ניו יורק אד קוץ' לביקור, וארגנה ועידה של הקונגרס היהודי העולמי בווינה.

פרשת קורט וולדהיים
יהודים רבים הופתעו מהיקפה של האנטישמיות שפרצה באוסטריה בימי מסע הבחירות של 1986, כשמזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, התמודד על משרת הנשיאות. אחדים אפילו שקלו עזיבה.

הקהילה היהודית האשימה לא רק את מפלגת העם השמרנית, שמטעמה התמודד ולדהיים, ושכמה מחבריה הביעו אנטישמיות גלויה כשיצאו להגנתו, אלא תקפה גם את ברונו קרייסקי. אחרי הבחירות נכתב ב"די גמיינדה" כי קרייסקי והמפלגה הסוציאליסטית שלו לא הפעילו תמיד קני מידה נוקשים כלפי עברם הנאצי של אנשים מסויימים.

האנטישמיות המסיבית והמתקפות המילוליות והפיזיות שיהודים חוו בווינה, גרמו לקהילה לפעול בריסון בפרשה, על מנת שלא ללבות את האנטישמיות, ולספוג האשמה בבגידה. בקהילה היו סבורים כי ההצהרה שפרסם הקונגרס היהודי העולמי הייתה לא דיפלומטית וכי היא אך תזיק ותחזק את הדעה האנטישמית על קיומה של קואליציה יהודית כלל עולמית. כשהחריפו באוסטריה התגובות כלפי הקונגרס, ולא אפשרו עוד אי משוא פנים, האשימה הקהילה את הקונגרס שהוא מסכן את חיי היהודים באוסטריה בהצהרה הנמהרת והצורמת.

בשנת 1986 בחרו האוסטרים בקורט ולדהיים, מזכ"ל האו"ם לשעבר, לנשיאם. בימי מלחמת העולם השניה שירת ולדהיים כמתורגמן וכקצין מודיעין בצבא הגרמני, ביחידה שהופקדה על גירושם של יהודים מסלוניקי, יוון, ופעלה באכזריות ברוטלית נגד פרטיזנים ואזרחים יוגוסלבים. מסע הבחירות ב- 1986 גרם להתפרצות של רגשות אנטישמיים.

בשלהי שנות ה- 80, החלה הממשלה האוסטרית לבחון מחדש את התפקיד שמילאה בימי השואה. ביולי 1991 חיברה הממשלה הצהרה, שמסר לפרלמנט בונדסקנצלר וראניצקי, ובה הכירה אוסטריה בחלקה בפשעיו של הרייך השלישי.

בתחילת שנות ה- 90 נשלחו מעטפות נפץ אל כמה פוליטיקאים ועיתונאים שעבדו עם קהילות יהודיות.

למרות מאמצי הממשלה להכיר בעבר ולהבטיח עתיד טוב יותר, עדיין ניצבים היהודים באוסטריה בפני האנטישמיות. היא מופצת בריש גלי בציבור ובדרג המדיני, במעשי ונדליזם, בגרפיטי של צלבי קרס ובמתקפות בעיתונות.

מסקר דעת קהל שערכה ב- 1996 הסוציולוגית הילדה וייס מאוניברסיטת וינה, ובו בדקה את יחסם של האוסטרים כלפי יהודים, עולה כי בקרב חלק גדול באוכלוסייה עדיין רווחים סטריאוטיפים שליליים של יהודים. על האמירה "השפעתם של היהודים באוסטריה גדולה מדי", הגיבו 34 אחוזים בהסכמה (חלקית או מלאה) ו- 56 אחוזים הביעו אי הסכמה, חלקית או מלאה. 26 אחוזים הסכימו עם ההיגד "יש הגזמה רבה בסיפורים על מחנות הריכוז ועל רדיפת היהודים", ו- 66 אחוזים לא הסכימו. 49 אחוזים הסכימו כי "יש לפקח או להגביל מספרית כניסתם של יהודים למקצועות בעלי השפעה", ו- 74 אחוזים לא הסכימו.

בבחירות הלאומיות בספטמבר 1999, מפלגת החופש הימנית (מפלגה לאומנית שמתנגדת להגירה), בראשותו של יורג היידר, קיבלה 27 אחוזים מהקולות ועל כן הצטרפה לממשלת הקואליציה החדשה. אחרי כניסתה לממשלה, שמר האיחוד האירופי במשך כמה חודשים על מרחק מאוסטריה. 14 חברות האיחוד האחרות הצהירו כי יש לקרר את היחסים עם אוסטריה עד לקשרים טכניים הכרחיים בלבד.

על מנת לרכך את הביקורת הבינלאומית, חתמו שני המנהיגים ביום 3 בפברואר 2000 על הצהרה כי "הממשלה הפדרלית פועלת למען אוסטריה שבה אין מקום לקסנופוביה, אנטישמיות וגזענות", ואכן שבו היחסים בין האיחוד האירופי לבין אוסטריה לקדמותם.

בבחירות הבאות, בסוף 2002, קיבלה מפלגת החופש רק כעשרה אחוזים מהקולות.

התקשורת היא זירה נוספת שניתן למצוא בה אנטישמיות אוסטרית. הרבה פרסומים גזעניים ואנטישמיים ממשיכים לצאת לאור בקביעות. דף הבית של "אוסטארה", אוסף אתרי אינטרנט, הוא הבמה העיקרית של הימין הקיצוני האוסטרי ברשת.

על פי דו"ח מכון סטפן רוט לחקר האנטישמיות והגזענות של אוניברסיטת תל אביב, בשנים 1998 - 2004 נרשמו רק תקריות אנטישמיות אלימות אחדות, אבל חלה עלייה ניכרת במידת השנאה שהופגנה נגד ישראל, ובמידת הארסיות של התעמולה האנטישמית, שנחשבת ל"אנטי-ציונות" בעיני הימין והשמאל הקיצונים כאחד. חלק מהתעמולה כרוכה בביטויי שנאה והתנגדות כלפי לאמריקה, הציונות וישראל, בעקבות אירועי ה- 11 בספטמבר 2001.

כמה דוגמאות לצעדים שננקטו באוסטריה נגד האנטישמיות בשנים האחרונות:

· ארגון "פעולה נגד אנטישמיות" נוסד ב- 1955, פעיל מאד בעיקר בתחום דיונים והכשרת מורים.

· ההרכב המוזיקלי "עשרה מיתרים, קשת אחת" נוסד בשנת 1982, נאבק באנטישמיות כבר יותר מעשרים שנים, ניגן כבר יותר מאלף קונצרטים, והופיע במאה תכניות דיאלוג ויותר, בבתי ספר ובמרכזי חינוך.

· באינסברוק בירת מחוז טירול יסד איש מדע המדינה אנדראס מייזלינגר את "שירות הזיכרון". מאז 1992 יכולים צעירים להתנדב לשנת שירות לקהילה (במקום שירות צבאי) במוסדות זיכרון לשואה בחו"ל.

· ממרץ ועד יוני 1993 התקיימה במרכז לחינוך מבוגרים באייזנשטאט בירת מחוז בורגנלנד, סדרת אירועים שכותרתה "קהילות יהודיות שנשמדו בבורגנלנד, לשמור על השרידים".

· המוזיאונים היהודים באייזנשטאט, בהוהמנס (פוראלברג) ובווינה מציגים בקביעות תערוכות בנושאים יהודיים. בכל שנה מארח המכון לתולדות יהודי אוסטריה בסאנקט פולטן בירת אוסטריה תחתית, במקום שבו שוחזר בית הכנסת הישן, סימפוזיון מדעי בינלאומי.

· למכון היהודי לחינוך מבוגרים בווינה נודע תפקיד חשוב במאבק באנטישמיות, וגם המעורבות בחינוך-מבוגרים קתולי ופרוטסטנטי נרחבת למדי. ישנה קבוצה יהודית-נוצרית פעילה מאד ב"פעולה הקתולית".

· בשנת 1993, במסגרת האירועים לציון "מאה שנים לבית העלמין היהודי בזלצבורג", הוסר הלוט מעל לאבני זיכרון בבית העלמין, ביוזמת הרשות האזורית זלצבורג. על האבנים חקוקים שמות שהיו על מצבות שנהרסו בימי מלחמת העולם השנייה. בנוסף, יש אבני זיכרון לזכר אינספור ילדים יהודים שמתו ממחלות ומתת-תזונה זמן קצר אחרי שהמלחמה הסתיימה.

· ב- 1995 הכריזה הרשות האזורית טירול על תחרות שכותרתה "לא לשכוח", לבניית אנדרטת זיכרון ליהודים שחיו באינסברוק ונרצחו בליל הבדולח ב- 1938. חבר שופטים מכובד בהשתתפותו של הבישוף המחוזי של אינסברוק ריינהולד שטכר ואסתר פריש מהקהילה היהודית באינסברוק, העניק את הפרס הראשון לפסל שיצר מריו יורג, סטודנט בן 18.

· ארגון "שלום" מחדש בתי עלמין יהודיים. איש העסקים בדימוס ולטר פאגלר הצליח להגשים את הבלתי אפשרי כמעט, הודות לתרומות מסטודנטים, ממורי דת, מהמשטרה, מחיילים ומן הציבור באוסטריה ומחוצה לה. מאה וחמישים אלף שעות עבודה בהתנדבות הושקעו בשיחזור ושיקום קברים יהודים, שהוזנחו והתכסו בצמחייה במשך 50 שנים, בבית הקברות המרכזי בווינה.

· הממשלה האוסטרית הקימה קרן לסיוע לקורבנות שואה נזקקים מאוסטריה. מטרתה העיקרית של הקרן היא לספק תמיכה כספית לקורבנות הנאציזם במהירות, בגמישות וללא סיבוכים בירוקרטיים, ככל האפשר. הקרן נוסדה בשנת 1995, במלאת חמישים שנים לרפובליקת אוסטריה השנייה, על מנת "לזכור את העוול הנורא שגרמו הנאצים למיליוני אנשים, ולזכור גם את מעורבותם של אוסטרים בפשעים אלה". כ- 20,000 אוסטרים בעולם, רובם יהודים, קיבלו תשלומים מהקרן.