נשים

"גבוהה ודקת גזרה, קורנת יופי וחן, הליכות וקול אלגנטיים, ביטוי שופע חיים והתלהבות, שילוב של שכל חריף ואופי עליז, מלומדת ובקיאה בלשונות זרות ובלשון אמה, תופעה יוצאת דופן ומדהימה בווינה". קשה להפריז בשבחים שהעתירו על פאני פון ארנשטיין (1758 - 1818) בני זמנה. היא השתייכה לחברה היהודית הגבוהה, בתו של יהודי החצר הפרוסי רב ההשפעה דניאל איציג, באה לווינה בשנת 1776 ובמהירה חדרה לחוג המשפחות המובחר ביותר. הכל ראו בה אשה משכילה והקשיבו לדעותיה. בראותו אותה נהג הקיסר יוזף השני לפנות אליה ולברכה. היא קיימה דיונים על ספרים ורעיונות פילוסופים חדשים שהביאה מברלין עיר הולדתה, והיתה פטרונה גם של מוזיקאים. בימי קונגרס וינה 1814 - 1815 משך אליו טרקלינה אורחים מכל משפחות השלטון באירופה, פקידים גבוהים ומדינאים. בשנת 1798 קיבלה עם בעלה תואר אצולה. היא מעולם לא התנצרה, והאמינה בשוויון בין כל הדתות.

גם בתה הנרייטה פון ארנשטיין-פריירה ניהלה בית פתוח וטרקלינה היה מרכז של פעילות תרבותית, מהמעטים שפעלו לפני מהפכת 1848. מיודדת היתה עם היידן ובטהובן ובכינוסי יום ו' בביתה התארחו סופרים כמו שטיפטר וגרילפרצר, הציירים שווינד ואמרלינג והשחקנים אנשוץ ורטיש.

קרובת משפחתה ג'וזפין פון ורטהיימשטיין היתה המארחת היהודיה הגדולה של עידן הליברליזם, שאספה וטיפחה כשרונות ספרותיים, מוזיקלים ותיאטרליים בווילה שלה בדבלינג. סופי טודסקו, רוזה והלן פון ליבן יצרו גם הן חוגי משכילים יהודים שעסקו ברצינות ובהתלהבות בנושא האמנות בווינה.

לקרולינה פון גומפרץ-בטלהיים (1845 - 1925) לא היה טרקלין, זמרת אופרה מצליחה ופסנתרנית בזכות עצמה היתה, בעלת משרה קבועה באופרה של וינה , הופיעה בלונדון, ושרה עם קלרה שומן, שהתרשמה עמוקות משירתה. אחרי נישואיה לתעשיין המצליח ריטר פון גומפרץ זנחה את האופרה והופיעה רק באירועי צדקה. "הזמיר מווינה", פאולין לוקה, (1841 - 1908), הפגינה סופרן עם מנעד של יותר משתי אוקטבות וחצי, גילמה יותר מששים תפקידים באופרה, והצליחה מאד בברלין, בלונדון ובווינה.

הרקדנית והכוריאוגרפית גרטרוד בודנוויזר (1890 - 1959) השתייכה לדור הראשון של המחול המודרני בווינה. היא פיתחה סגנון ריקוד הבעתי משלה, שתארו לפעמים כ"ווינאי טיפוסי", אשר שילב מחול ומוזיקה, ושאב מתנועת הסצסיון ומהיוגנדשטיל. בשנים 1921 - 1939 לימדה באקדמיה למוזיקה ואמנויות הבמה בווינה ופתחה סטודיו משלה בשנת 1920. יצירתה החשובה Dהmon Maschine (1924) הצליחה מאד בחוץ לארץ ולהקתה של בודנוויזר היתה הלהקה המערבית הראשונה שהוזמנה להופיע ביפן. בשנת 1938 נמלטה מפני הנאצים ואיבדה את בעלה בגלות צרפת, היגרה לאוסטרליה ושם פתחה סטודיו שהשפיע על המחול המודרני.

הצילום ,אז תחום חדש ומסקרן, משך את לבן של מדאם ד'אורה (דורה פיליפין קלמוס) (1881 - 1963) ושל טרודה פליישמן (1895 - 1990). דורה התחילה עם מצלמת קודאק קטנה, ולבסוף פתחה סטודיו אלגנטי שמשך אליו לקוחות מהחוגים האינטלקטואלים והאמנותיים ומן האצולה. היה לה זיכיון לצלם את הכתרתו של הקיסר קארל למלך הונגריה ודיוקנאות משפחת המלוכה שצילמה עשאוה אשה עשירה. היא התמחתה בתמונות אופנה ואמנות, וקשרה קשרים עם "סדנת וינה" למחול, מתוך שאיפה עזה לתפוס תנועתם של רקדנים על פילם. בשנת 1927 עברה לפריז ועבדה בתעשיית האופנה. בימי השואה הסתתרה במנזר ובחווה בצרפת, וכך ניצלה. כששבה לאוסטריה התמקדה בצילום מחנות פליטים ועקורים ובבתי מטבחיים. טרודה פליישמן התחילה את הקריירה בתפקיד קטן בסטודיו של מדאם ד'אורה, ובשנת 1920 פתחה סטודיו משלה. היא הצליחה מאד בדיוקנאות של ידידים אמנים ושחקניות. היו לה קשרים מצויינים עם חוגי האמנות בעיר שאותם הנציחה על סרט הצילום. היגרה לניו יורק דרך לונדון ובשנת 1949 פתחה סטודיו במנהטן והמשיכה בהתמחותה, דיוקנאות של אמנים.

גם הפסיכואנליזה היתה תחום מודרני שבו יכלו נשים יהודיות להשפיע השפעה מכרעת. הלנה דויטש (1884 - 1982) למדה רפואה, על אף שלא זכתה לתמיכה ממשית מצד משפחתה. כשעבדה בקליניקה פסיכיאטרית בווינה החלה להתעניין בפסיכואנליזה. הצטרפה לאגודה הפסיכואנליטית הווינאית ועברה אנליזה אצל זיגמונד פרויד. היתה המנהלת הראשונה של המכון הפסיכואנליטי הווינאי, עמדה משפיעה מאד. היגרה לארצות הברית בשנת 1935 ושם עבדה כמטפלת וכמדריכה בעלת שם. עבודתה התיאורטית התמקדה בעיקר בפסיכולוגיה של נשים. מלני קליין (1882 - 1960) גילתה את כתבי פרויד בבודפשט, שם עברה אנליזה אצל עמיתו הקרוב שנדור פרנצי. בעידודו של פרנצי, התחילה לעשות אנליזה לילדיה שלה וקיבלה הכרה רשמית בשנת 1919. התמחותה הראשית היתה התפתחות מוקדמת של ילדים. בשנת 1926 עברה לאנגליה, שם היקשתה עליה גישתה השונה של אנה פרויד (1895 - 1982), לכן יסדה אסכולה משלה, אך איבדה את מעמדה החשוב באגודה הפסיכואנליטית הבריטית.

אנה פרויד קיבלה הכשרה של מורה, אבל מתוך מעורבותה בעבודתו של אביה זיגמונד פרויד התחילה להתעניין בפסיכואנליזה. אחרי שעברה אצלו אנליזה, פתחה קליניקה משלה לילדים בבית הוריה, ושילבה פסיכואנליזה עם תיאוריה חינוכית. כשחלה אביה בשנת 1923, טיפלה בו במשך 16 שנים. הגסטפו עצר אותה במרץ 1938, והמשפחה הזדרזה להגר אל לונדון. אחרי מות פרויד, נהייתה אנה לעורכת כל כתביו. בשנת 1947 יסדה מכון להדרכת מטפלים בילדים בבריטניה.

כשקיבלה ליזה מייטנר (1878 - 1968) תואר דוקטור בפיזיקה (1905/06) עברה לברלין לעבוד עם מקס פלנק. שם התחיל שיתוף הפעולה שלה עם אוטו האן, שנמשך 31 שנים. מייטנר היתה האשה הפרוסית הראשונה שעסקה במחקר פיזיקלי. אחר נתמנתה למנהלת המחלקה לפיזיקה רדיואקטיבית. כמה מן המחקרים הבסיסים ביותר בפיזיקה גרעינית הם שלה. בשנת 1933 איבדה את הזכות ללמד, ובשנת 1938 נאלצה לברוח לשבדיה. שם לא יכלה להמשיך במחקר על ביקוע האטום, שעליו קיבל אוטו האן פרס נובל בשנת 1944. על אף שקיבלה מאוחר יותר הכרה בתרומתה החשובה, התקשתה מאד להתגבר על אי הצדק.

צדקה היתה מאז ומתמיד מידה יהודית מסורתית. אגודות נשים יהודיות הוקמו בכל רובע בווינה., בדרך כלל לצד אגודות בית הכנסת . נשים מן המעמד הבינוני לא גייסו רק כספים לצדקה אלא נאבקו מאבק פעיל למען עולם טוב יותר.

ברתה פפנהיים (1859 - 1936), היא "אנה או." של פרויד במחקריו על ההיסטריה, עברה לפרנקפורט ע"נ מיין בשנת 1889, שם היתה עובדת סוציאלית בתנועה הפמיניסטית. היא ניסתה לשפר את מצבן של נערות ונשים יהודיות באמצעות חינוך טוב והכשרה מקצועית, וראתה בכך מצוה, שכן באה מרקע דתי. יסדה את "פדרציית הנשים היהודיות" בשנת 1904, הקימה פנימייה בשנת 1917, ומשרד ראשי לצדקה ליהודים גרמנים באותה שנה. במשך כל שנות ה- 20 התמסרה לבעיותיהן של נשים יהודיות.

קאתי לייכטר (1895 - 1942), סטודנטית צעירה מן המעמד הבינוני, חזתה בדירות פועלים חשוכות וצפופות בעת שעבדה במעון לילדים שאבותיהם לחמו במלחמת העולם הראשונה. החוויה הביאה אותה אל תחום הסוציולוגיה, ומשם לפוליטיקה. אחרי שפגשה בהיידלברג סטודנטים סוציאליסטים סביב ארנסט טולר, פרסמה מאמר על תנאי העבודה של נשים ועל חיי נשים מובטלות, וכתבה עבור עיתונים סוציאליסטים. היא נאבקה בפשיזם הגואה, ועבודתה המקצועית כאשה וכיהודיה, נהייתה קשה יותר ויותר. ב- 1934 , כשהתחיל הסוציאליזם לפעול באוסטריה, הצטרפה למחתרת. לפני שהספיקה להצטרף לבעלה בצ'כוסלובקיה, נעצרה על ידי הגסטפו וגורשה למחנה הריכוז ראוונסברוק. נשים שניצלו משם זכרו אותה לטובה וסיפרו על תמיכתה ועוצמתה. היא נרצחה בפברואר 1942, וכמוה עוד 1,500 אסירות.

תרזה שלזינגר-אקשטיין (1863 - 1940), פוליטיקאית, סופרת ופעילה פמיניסטית, הצליחה להימלט מהרדיפות הנאציות אחרי האנשלוס. היא איבדה אנשים קרובים, והצטרפה בעזרת ידידיה מארי לאנג ואוגוסט פיקרט לתנועה הפמיניסטית של המעמד הבינוני. הרבתה לכתוב מאמרים, דרשה כניסת נשים לאוניברסיטה, זכות הצבעה, והגנה במקומות העבודה. נהייתה לחברת מפלגה הסוציאליסטית, וכיהנה כחברה בפרלמנט ובבית העליון.

רגינה אולמן (1847 - 1939), מחלוצות התנועה הפמיניסטית בווינה, פתחה את ועידת הנשים היהודיות העולמית הראשונה בעיר ב- 1923. את כל חייה הקדישה לנושא הנשים. בגיל 19 השתתפה בהקמת אגודה למען חינוך חינם לנערות יהודיות עניות, והמשיכה לעסוק בכך יותר מ- 70 שנים. היתה פעילה באגודות רבות למען נשים יהודיות ולא-יהודיות והאשה הראשונה שנבחרה לתפקיד ציבורי בקהילה היהודית. כמו כן היתה אם לששה, ועורכת ראשית של מגזין הנשים במשך 25 שנים. לפני מותה בשנת 1939, בגיל 91, חזתה למרבה הצער בהרס מפעל חייה על ידי הנאצים.

אשת החינוך והרפורמטורית ד"ר יוגניה שוורצוואלד (1872 - 1940) יסדה את בית הספר המעורב הראשון בווינה, בשנת 1901. בבית ספר ייחודי זה נזדמנו יחדיו אדולף לוס, שלימד אדריכלות ונימוסי שולחן, שנברגף שלימד מוזיקה ואוסקר קוקושקה, אשר לימד ציור. שוורצוואלד היתה גם עובדת רווחה בלתי נלאית שהקימה בתי תמחוי בימי מלחמת העולם הראשונה, פתחה בתי שיקום לקורבנות המלחמה, בתים למתלמדות, וחוות פירות וירקות עבור ילדי העיר. אחרי האנשלוס (סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית במרץ 1938) גלתה מאוסטריה.

ברתה צוקרקנדל (1864 - 1945) שילבה היטב באורחותיה בין מסורת הטרקלין ותמיכה באמנויות לבין מעורבות פוליטית. בתו של מייסד העיתון הליברלי הגדול מוריץ שפס היתה, ומגיל צעיר למדה את מקצוע העיתונאות. בפריז פגשה את הפסל רודן וקידמה את הסצסיון הווינאי בווינה בטור האמנות היומי שכתבה. תמכה בפסטיבל זלצבורגר ותרגמה ספרות צרפתית. בשנת 1917 השתתפה במשימה סודית שמטרתה לנסות ולהגיע לשלום בין אוסטריה לבין צרפת וכתבה בלהט בעד השלום וההבנה בין העמים. אחרי האנשלוס בשנת 1938 נאלצה לגלות ולהימלט מאוסטריה, את שנות המלחמה עשתה בצרפת ובאלג'יריה, ונפטרה באוקטובר 1945 בפריז, שם נקברה.

פאני פון ארנשטיין (1758 - 1818)
הנרייטה פון ארנשטיין-פריירה
ויקי באום, סופרת (1888 - 1960)
אליזבת ברגנר, שחקנית (1897 - 1986)
טינה בלאו, ציירת (1845 - 1916)
גרטרוד בודנוויזר (1890 - 1959)
אוטילי בונדי, עיתונאית ופעילה בענייני נשים (1832 - 1921)
הלנה דויטש (1884 - 1982)
אלזה פדרן, עובדת סוציאלית (1874 - 1946)
טרודה פליישמן (1895 - 1990)
אנה פרויד (1895 - 1982)
קרולינה פון גומפרץ-בטלהיים (1845 - 1925)
הנרייטה הרצפלדר, עורכת וסופרת (1865 - 1927)
דורה פיליפין קלמוס (מאדאם ד'אורה) (1881 - 1963)
ארנסטין קיש, סופרז'יסטית (1877 - 1946)
מלני קליין (1882 - 1960)
לאופולדין קולקה, עיתונאית וסופרז'יסטית (1872 - 1920)
גרטה קרקאואר לבית וולף, ציירת (נפטרה ב- 1970)
הדי לאמאר (הדוויג קיזלר), שחקנית הוליוודית וממציאה (1913 - 2000)
קאתה לייכטר (1895 - 1942)
לוטה לנייה (קרולינה בלומאואר), זמרת ושחקנית (1898 - 1981)
הלנה פון ליבן
רוזה פון ליבן
פאולינה לוקה (1841 - 1908)
ליזה מייטנר (1878 - 1968)
ברתה פפנהיים (1859 - 1936)
תרזה שלזינגר-אקשטיין (1863 - 1940)
ד"ר יוגניה שוורצואלד (1872? - 194?)
סופי טודסקו
אולי שוורץ, עובדת סוציאלית (1877 - 1960)
רגינה אולמן (1847 - 1939)
ג'וזפין פון ורטהיימשטיין
ואלי ויזלטייר, אמנית ומעצבת (1895 - 1945)
ברתה צוקרקנדל (1864 - 1945)