ימי הביניים

הקהילה היהודית בווינה נוצרה בשלהי המאה ה- 12, והתקיימה עד ל"גזרת וינה" - רדיפות וגירוש בשנת 1420/21. שְלוֹם, בעל מטבעה בחסותו של הדוכס לאופולד החמישי, הוא היהודי הראשון שמתועד בכתובים אשר התיישב בווינה. שלום סיפק כסף לייצור מטבעות והיו לו אדמות וכרם בווינה ובסביבה, הוא הקים בית כנסת בזייטנשטטנגאסה 2 של היום, ובשנת 1196 נרצח על ידי צלבנים שעברו בווינה, הוא ו- 15 מבני ביתו.

הקיסר פרידריך השני והדוכס פרידריך השני הוציאו שתי פריבילגיות שהגדירו את מעמדם החוקי של היהודים בווינה ובאוסטריה בשנים 1238 - 1244. הפריבילגיות עוסקות בעיקר בהלוואות ובדמי תיווך.

יצחק בר משה "אור זרוע", מגדולי הרבנים בימי הביניים, חי בווינה בשנות ה- 60 של המאה ה- 13. הרבה יהודים עברו לווינה בשנות ה- 70 וה- 80, בעיקר מבוהמיה וממוראביה. משנת 1340 ואילך היו דוד שטויס ובני משפחתו בעלי עמדה חשובה בקהילה. ה"יודנמייסטר", נציגי הקהילה היהודית בעלי ידע הלכתי, שירתו בתפקיד רשמי תחת הדוכס והקהילה היתה כפופה להם. לקהילה היו בית כנסת, כמה מקוואות, בית מרחץ, בית חולים, בית עלמין, וכמה ארגונים דתיים וחברתיים.

בשנות ה- 60 של המאה ה- 14, כשנזקק הדוכס רודולף הרביעי לאשראי גדול יותר, עלה מספר היהודים בווינה. הם באו מהונגריה (אודנבורג, כיום שופרון) ומעיירות קטנות יותר. הקהילה מנתה כ- 900 חברים, שהיוו כ- 5 אחוזים מאוכלוסיית העיר. בשנים 1360 - 1400 הקהילה שיגשגה, ונהייתה למרכז תורני שבו פעלו מלומדים מפורסמים כמו אברהם קלאוזנר ומאיר מפולדה.

אך לא לעולם חוסן, והסימן הראשון לכך היתה השריפה בשנת 1406 , שבעקבותיה נבזזו בתי יהודים על ידי סטודנטים. יותר ויותר נוצרים נכנסו לעסקי ההלוואות, משפחות אצולה נמנעו יותר ויותר מללוות אצל יהודים, והיהודים נהיו פגיעים יותר. טבילה בכפייה והאשמות בתמיכה בהוסיטים הובילו לגירוש יהודי וינה אל מוראביה (שהיתה פרובינציה של המונרכיה האוסטרית-הונגרית) ואל הונגריה, ולרצח ברוטלי של הנותרים בעיר. יהודים רבים מתו בעינויים, אחרים התאבדו על קידוש השם בבתי כנסת כדי לא להיטבל לנצרות, וכ- 200 עד 300 יהודים נשרפו על המוקד.

המאורעות המכונים "גזרת וינה" ב- 1420/21 הביאו לחיסולה למעשה של קהילה יהודית מאורגנת בווינה למשך מאות שנים, ובמסורת היהודית יצא לה שם של מקום מועד לשפיכות דמים.