בשנות ה- 20 של המאה העשרים, אחד מכל תשעה תושבים בווינה היה יהודי. וינה היתה העיר הששית בגודלה בעולם, ובה מעל ל- 200,000 יהודים מוצהרים.
הזכויות החוקתיות שהשיגו יהודים בין 1848 ל - 1867, ובייחוד הזכות להתיישב היכן שחפצו, להיות בעלי רכוש ולעסוק בכל מקצוע, הביאו לצמיחת האוכלוסייה היהודית בערי אוסטריה ובייחוד בווינה. ב- 1830 האוכלוסייה היהודית באוסטריה היתה אמנם שניה רק לרוסיה, בעקבות סיפוח גליציה ובוקובינה (כיום ברומניה) בשנת 1772, אך מספר היהודים בווינה היה רק 1,600. בשנת 1846 עלה מספרם לכ- 4,000 , ובשנת 1857 ל- 6,217. מאז המשיכו מהגרים יהודים לנהור אל הבירה האוסטרית במספרים חסרי תקדים.
עד 1880 כבר חיו בווינה 72,588 יהודים. בשנת 1890 חיו בה 118,495 יהודים; בשנת 1900 - 146,926. בשנת 1910 - 175,318. חלקם באוכלוסייה הכללית האמיר מ- 2.16 אחוזים בשנת 1857 ל- 10.06 אחוזים בשנת 1880. להוציא את בודפשט, צמיחת האוכלוסייה היהודית בווינה היתה המהירה ביותר באירופה.
בשנת 1910 חיו 1,313,698 יהודים בחלק האוסטרי של המונרכיה, שהיוו 4.68 אחוזים מכלל האוכלוסייה, ומתוכם 175,000 בווינה. בשנת 1932 חיו בעיר 201,513 יהודים. על פי חוקי נירנברג הגזעניים, שפורסמו אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, סווגו 34,500 אנשים (אשר לא זוהו כיהודים במפקד האוכלוסין של 1934) כיהודים על פי גזעם.
כ- 100,000 מתוך 166,000 יהודים שעדיין נותרו בווינה בשנת 1939 (כעשרה אחוזים מאוכלוסיית העיר) הצליחו לעזוב לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. מעריכים כי 800 יהודים שרדו בשואה, כאלה שעבדו עבור המועצה היהודית, שהיו מוגנים בנישואי תערובת, או שהסתתרו במחבואים אחרי חיסול הקהילה היהודית בחודש נובמבר 1942.
אופייה של ההגירה אל וינה
בשבעים השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, השתנה מאד טבעה של ההגירה היהודית אל וינה. עד לשנות ה- 70 של המאה ה- 19 הגיעו אליה יהודים בעיקר מבוהמיה וממוראביה. הם דיברו גרמנית עוד לפני 1848, היו בעלי השכלה, והסתגלו בנקל לחיים בעיר האוסטרית. בדומה לכך השתלב בקלות גם גל ההגירה השני, שהגיע מהונגריה.
אחרי 1867 השתנה מוצאם של המהגרים היהודים. רובם היו יהודים מגליציה, חרדים, שכמעט ולא דיברו גרמנית. כבר בשנת 1880, 18 אחוזים מהיהודים בווינה היו ילידי גליציה. חלקם גדל ל- 23 אחוזים בשנת 1910. מספרם עלה בחדות מ- 13,180 בשנת 1880 ל- 30,325 בשנת 1910.
עד 1880 המניע העיקרי להגירה היה המצב הכלכלי הנורא בגליציה. אבל מ- 1881 ואילך עזבו יהודים את שטחי פולין לשעבר בשל הפוגרומים שארגן שר הפנים הרוסי ניקולוס אינטייב. הפוגרומים התרחשו במאה מקומות ויותר, ונמשכו כמעט שנה (1881 - 1882), ואחריהם הגיע גל מסיבי של חקיקה אנטי יהודית.
בשנת 1900 ישב בווינה הציבור היהודי הגדול ביותר במונרכיה, 146,926 נפש, במידה רבה בשל המהגרים מרוסיה ומגליציה.
במדינות הכתר של פנים אוסטריה, אותם אזורים שמ- 1919 השתייכו לרפובליקה האוסטרית, האוכלוסייה היהודית נותרה קטנה מאד. בגראץ, הקהילה היהודית השניה בגודלה אחרי וינה, גרו ב- 1910 רק 1,971 יהודים, שהיוו 1.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה, ו- 2,456 בשנת 1932.