בתי כנסת

בית התפילה הראשון בווינה נוסד כנראה על ידי התושב היהודי הראשון שידוע לנו בשמו, חוכר המטבעה שְלוֹם, שהוזמן לעיר על ידי הדוכס לאופולד החמישי לבית באבנברג (1177 - 1194). ב- 1204 מוזכר בעיר "יודנשול" (בית כנסת).

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשנים 1995 - 1998 נתגלו שרידי בית הכנסת "אור זרוע" מימי הביניים, על שמו של הרב יצחק בן משה אור זרוע מווינה. הוא נבנה באמצע המאה ה- 13 והיה למעשה חדר אחד. נראה כי הורחב מעט לפני 1294. שיפוץ יסודי נוסף נעשה מאמצע המאה ה- 14 ואילך. בית הכנסת הורחב לצד מזרח וגם החדר הצפוני הוגדל ונוספו לו רצפות צבעוניות. מניחים כי בחדר הצפוני שכנה הישיבה של וינה. אחרי השיפוץ חלו בבית הכנסת רק שינויים קלים בריהוט הפנימי, עד שנהרס בשנת 1421. שטחו היה כ- 465 מ"ר - מבתי הכנסת הגדולים ביותר בתקופת ימי הביניים.

אחרי גזרת וינה (1420), רק יהודים מעטים, בעלי זכויות, הורשו לדור בעיר. היה להם בית עלמין משלהם ברוסאו, ובית כנסת אחד לפחות. בשנת 1600 הורשה ראש הקהילה, פייט מונק, להקצות בביתו חדר לתפילה בציבור.

בשנת 1622 העניק הקיסר פרדיננד השני ליהודי וינה את הזכות להקים בית כנסת ולמנות רב, בשטרנגאסה 6. כשנאלצו היהודים לעבור לאזור אונטרה-וורד (כיום לאופולדשטאט), בשנת 1624, היה להם שם בית כנסת קטן ששמו "בית הכנסת הישן", וכמה בתי כנסת פרטיים קטנים. בשנות ה- 50 של המאה ה- 17 נבנה "בית הכנסת החדש", מתרומתם של זכריאס מאייר ורעייתו. כשגורשו היהודים מווינה, בשנת 1670, הוסב המבנה לכנסייה (1720) ששמה כנסיית לאופולד, על שם הקיסר.

יהודי החצר בעלי הזכויות, שהגיעו לווינה בשלהי המאה ה- 17 ובמאה ה- 18, לא היו רשאים להקים קהילה או בית כנסת. הותר להם להתפלל רק בבתים פרטיים. אולם ברית השלום שנחתמה בין האימפריה העות'מאנית לבין ממלכת הבסבורג, במחצית הראשונה של המאה ה- 18, איפשרה התיישבות של קבע של יהודים מתורכיה בווינה. הם היו אזרחים תורכים בחסותו של הסולטן, ולכן נהנו מחופש דת, ויכלו להקים קהילה ממוסדת (1737) וגם לייסד לעצמם בתי תפילה.
רק בשנת 1811 הותר ליהודים האשכנזים לרכוש את "דמפינגר הוף" למטרות פולחן. הם יסדו בית כנסת, בית ספר, ומקווה. לבסוף, בשנים 1824 - 1826, נבנה גם בית כנסת חדש, מותאם לצורכי הקהילה המתרחבת, בזייטנשטטנגאסה, על ידי האדריכל הנודע יוזף קורנהאוזל. מבחוץ חייב היה המבנה להיות בעל חזות רגילה, אבל הפנים היה דוגמה מובהקת לאדריכלות בתי כנסת מרכז-אירופית.

מספרם הגדל והולך של יהודים בווינה, וההגירה ממזרח אירופה, הצריכו בניית בתי תפילה נוספים, שישמשו את העדות היהודיות השונות. בטמפלגאסה שברובע השני, שבו חיו רוב היהודים, נבנה (1855 - 1858) בית הכנסת הגדול, ה"לאופולדשטאטר". תכנן אותו לודוויג פרסטר, והיו בו 2,249 מקומות ישיבה, ו- 1,500 מקומות עמידה. הוא היה מעוצב באלמנטים אוריינטלים. באותו מבנה הוקם גם מקווה, אולם כינוסים ומעונות לעובדי הקהילה.

בית הכנסת בגרוסה שיפגאסה 8, המכונה ה"שיפשול" נבנה בשנת 1864 בסגנון מסורתי ובו 750 מקומות ישיבה. האדריכלות ב"שיפשול" מבטאת התנגדות לאפנות החדשות שסימל ה"ליאופולדשטאטר".

עד שנות ה- 80 של המאה ה- 19 נבנו בפרברים בתי כנסת נוספים: בפינפהאוס (טרנרגאסה 22, בשנת 1876/7, בפלורידסדורף (הולצמייסטרגאסה 12, 1876/7), באוטאקרינג (הוברגאסה 8, 1885/6), ובווהרינג (וינרשטראסה 39, כיום שופנהאוארשטראסה, 1888/9).

הקהילה הספרדית-תורכית פתחה בשנת 1887 בית כנסת מפואר, במקום שנקרא לימים צירקוסגאסה 22, ובו 314 מקומות ישיבה לגברים, מאה מושבים מרופדים לנשים, ו- 750 מקומות עמידה. חגיגות יום ההולדת של הסולטן משכו אל בית הכנסת גם אשכנזים רבים, וחגיגת שמחת תורה הייתה פופולרית במיוחד. הליטורגיקה השונה והמנהגים האקזוטיים הם שמשכו את לבם של יהודים רבים.
בתי כנסת ובתי תפילה לא הוקמו רק על פי קהילות מוצא, אלא גם לפי מקצועות, לדוגמא בית הכנסת של הסבלים ברחוב טאבור.

האדריכל הווינאי מקס פליישר בנה בתי כנסת רבים בעיר (ובכל האימפריה ההבסבורגית), לדוגמא בית הכנסת בשמאלצהופגאסה 3 (1883/4), בנוידגרגאסה 12 (1903) ובמילנרגאסה 21 (1888/9). הוא עיצב אותם בסגנון ניאו-גותי שהדגיש דמיון לכנסיות נוצריות וביטא נטייה להשתלבות. מבין בתי הכנסת שתכנן, היחיד ששרד נמצא בחצר בית החולים הכללי לשעבר באלסרשטראסה, כיום בקמפוס של אוניברסיטת וינה.

וילהלם שטיאסני תכנן את בית הכנסת בווינר נוישטאט. הוא דווקא לא ביקש לבטא השתלבות, אלא העתיר על בית הכנסת שבנה בלאופולדגאסה 29 עבור הקהילה הפולנית רוב אלמנטים קישוטיים, ועיצב אותו בסגנון אוריינטלי שהבדיל אותו מאד מהמבנים הסמוכים.

ארבעה בתי כנסת נבנו בווינה על ידי האדריכל יעקב גרטנר: ה"הומבולדט" בשנת 1898, בית כנסת בשימרינג (בראונהוברגאסה 7) ב- 1900, בית הכנסת בקלוקיגאסה, ובית הכנסת בזיבנברוננגאסה (1908). גרטנר העדיף אלמנטים רומאנים והרבה להשתמש במגדלים.

ב- 1907 נבנה בדובלינג בית כנסת בטעם מודרניסטי בולט (יוליוס ווהלמוט), בסגנון היוגנדשטיל. בשנת 1911 נבנה בית כנסת מודרני בפצמניטנגאסה 6 (איגנץ רייזר) ובין שתי מלחמות העולם נבנה בית כנסת מודרני נוסף, בהיצינג (אייטלברגרגאסה 22), בעיצוב ארתור גרונברגר, שהכיל אלמנטים קוביסטים.
איגנץ רייזר עיצב את החלקה היהודית בבית הקברות הגדול בווינה, בו בנה בין היתר בית לוויות מרשים בשנת 1926/27.

בווינה היו יותר ממאה מאה בתי תפילה, אך רק מעטים שרדו את "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) ואת תקופת הכיבוש הנאצי. בתי כנסת, שולים ושטיבלים ניזוקו קשה, נבזזו, הוצתו ונהרסו. פנים בית הכנסת זייטנשטטן בזייטנגאסה נהרס והושחת, אולם בית הכנסת לא הוצת, כדי לא לסכן מבנים סמוכים.