דמוגרפיה

האוכלוסייה היהודית באוסטריה ב- 1934

הזכויות החוקתיות שהשיגו היהודים בשנים 1848 – 1867, ובייחוד הזכות לגור בכל מקום שביקשו, להיות בעלי נחלות ולעסוק במקצועות החופשיים, הביאו לצמיחתה של האוכלוסייה היהודית בערי אוסטריה. האוכלוסייה היהודית באוסטריה הייתה השנייה בגודלה, אחרי רוסיה. בשנת 1830 חיו בווינה כ- 1,600 יהודים בלבד. מספרם גדל לכ- 4,000 בשנת 1846, ול- 6,217 בשנת 1857, ומאז נהרו מהגרים יהודים לעיר וינה במספרים חסרי תקדים.

ב- 1880 כבר חיו בווינה 72,588 יהודים, ב- 1890 מנו היהודים 118,495, ב- 1900 – 146,926, ובשנת 1910 היה מספרם 175,318. חלקם באוכלוסייה הכללית גדל מ- 2.16 אחוזים בשנת 1857 ל- 10.06 אחוזים בשנת 1880. להוציא את בודפשט, צמיחתה של האוכלוסייה היהודית בווינה הייתה המהירה ביותר באירופה.

ב- 1934 חיו בווינה 191,458. כשהתפרסמו חוקי נירנברג, אחרי סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938), הוגדרו כ"יהודים על פי גזעם" 34,500 אנשים נוספים, שלא נחשבו ליהודים במפקד האוכלוסין של 1934.

בסוף נובמבר 1939 כבר עזבו את אוסטריה יותר מ- 120,000 יהודים, ו- 66,260 נשארו בה, יחד עם כ- 30,000 "יהודים על פי גזעם", ככתוב בחוקי נירנברג. גירושם של יהודי אוסטריה אל מחנות הריכוז החל בחודש אוקטובר 1939. בנוסף ל- 50,912 יהודים בקירוב אשר גורשו מאוסטריה אל גטאות ומחנות השמדה, 17,050 נוספים נתפסו בארצות אחרות שהנאצים כבשו. מעריכים כי רק 800 יהודים שרדו באוסטריה כשהסתיימה המלחמה, כאלה שעבדו עבור המועצה היהודית, שהיו נשואים ללא יהודים או שירדו למחתרת אחרי פירוקה של הקהילה בנובמבר 1942.

בשבעים השנים בקירוב שלפני מלחמת העולם הראשונה, השתנה מאד טבעה של ההגירה היהודית אל אוסטריה. עד שנות ה- 70 של המאה ה- 19 הגיעו יהודים לאוסטריה בעיקר מבוהמיה וממורביה. הם היו יהודים דוברי גרמנית אשר אימצו את התרבות הגרמנית עוד לפני 1848, וכמו כן היו בעלי השכלה, ולכן לא התקשו להסתגל לחיים במטרופולין האוסטרי. בדומה לכך הגל השני של המהגרים, מהונגריה, השתלב בקלות.

ההגירה אל אוסטריה

מ- 1867 ואילך השתנה מאד מוצאם של המהגרים היהודים. רובם היו יהודים מגליציה, לא דוברי גרמנית, אדוקים בדת. עוד ב- 1880 היו 18 אחוזים מהיהודים שחיו בווינה ילידי גליציה. חלקם עלה ל- 23 אחוזים בשנת 1910. מספרם האבסולוטי זינק מ- 13,180 ב- 1880, ל- 30,325 בשנת 1910.

המניע העיקרי להגירה היהודית מגליציה עד 1880 היה המצב הכלכלי האיום במחוזם, ואילו מ- 1881 ואילך נבעה ההגירה מן האזור שהיה פעם פולין גם מפוגרומים שאירגן שר הפנים הרוסי איקולס איגנטייב. הפוגרומים פגעו במאה מקומות ויותר, ונמשכו בשנים 1881 – 1882, ובעקבותיהם הגיע גל של חקיקה אנטי יהודית.

ב- 1900 הייתה העיר וינה הקיבוץ היהודי הגדול יותר בממלכת אוסטרו-הונגריה, בין היתר בשל המהגרים החדשים מגליציה ומרוסיה.
בחבלי הכתר בפנים הארץ, דהיינו באזורים שמ- 1919 היוו את הרפובליקה האוסטרית, הייתה האוכלוסייה היהודית קטנה מאד, וכזו נותרה. בגראץ, הקהילה היהודית השנייה בגודלה אחרי וינה, חיו ב- 1910 רק 1,971 יהודים, שהיוו 1.3 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 1932 עלה מספרם ל- 2,456.