.
1. התפתחותה של האנטישמיות הפוליטית והגזענית באוסטריה
בשלהי המאה ה- 19 התעצמה האנטישמיות באימפריה האוסטרו-הונגרית במהירות. עלייתה הפתאומית של האנטישמיות הפוליטית אחרי 1882 היתה תוצאה של שינוי בשיטת הבחירות, שהעניק לרבים יותר (כולל פועלים) זכות בחירה. פוליטיקאי אחד שהרוויח מכך היה גיאורג פון שנרר, שהפיץ דעות אנטי קתוליות, הביע התנגדות חזקה להבסבורג, וקרא לפירוק המונרכיה ולסיפוח אזורים דוברי גרמנית אל הרייך הגרמני. שנרר הוקיע את הצנזורה הפוליטית, דרש דמוקרטיה ודגל באנטישמיות גזעית. פוליטיקאי אחר, אהוד בהרבה, היה הנוצרי-סוציאלי קארל לוגר. בדומה לשנרר השתמש לוגר באנטישמיות למשוך חוגי אוכלוסייה מסויימים, פועלים וסטודנטים. אולם לוגר היה פרו-קתולי ופרו-הבסבורג, ולא היה מריר ועקשן כמו עמיתו. על אף שלוגר ביקש לאחד את הנוצרים בני כל הלאומים במונרכיה כנגד האויב היהודי המשותף, לא היתה האנטישמיות שלו גזעית, אלא נבעה משיקולים תועלתיים, כלכליים, דתיים ותרבותיים.
במשך יובל שנים נותרה האנטישמיות כוח מניע עיקרי בקתוליות הפוליטית, משום שהתאימה למסורת הווינאית יותר מהאנטישמיות הגזענית, המודרנית יותר, של שנרר. הווינאים חיבבו את בדיחותיו הוולגריות של לוגר, את מבטאו הווינאי, את הופעתו האלגנטית, את שורשיו הזעיר בורגנים ואת ה"גמיטליכקייט" שלו. (ברוס פאוליי, מדעה קדומה ועד לרדיפה, תולדות האנטישמיות האוסטרית, צ'אפל היל-לונדון 1992).
מפלגתו של לוגר, המפלגה הסוציאל-נוצרית הושפעה מאד מן האנטישמיות הקתולית, שהאשימה את היהודים בתהליכי החילון והמודרניזציה בחברה. הבישוף סבסטיאן ברונר, שהוציא לאור את בטאון הכנסייה, נודע כ"אבי האנטישמיות האוסטרית". הברון קארל פון פוגלזאנג ועיתונו "מולדת" (Vaterland) הביע ביקורת קוהרנטית על החברה המודרנית ובעיקר על הליברליזם, המטריאליזם והאתאיזם. בקפיטליזם ראה "המצאה יהודית" ותמך בהחזרת הסדר הכלכלי הנוצרי של ימי הביניים. אולם כמו רוב הקתולים לא היה פוגלזאנג אנטישמי גזעני, ולא תקף את הדת היהודית.
אויבתם העיקרית של האנטישמים בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 19, בעיקר בווינה, היתה המפלגה הליברלית, אשר ב- 1897 היה לה רוב בממשלה וגם בממשל המוניציפלי בווינה. כעבור עשרים שנה עמדה על סף התמוטטות. המפלגה הסוציאל-נוצרית ובנות בריתה הפאן-גרמניות זכו ברוב מוחץ בבחירות המוניציפליות של וינה באפריל 1895. יהודי וינה הביעו דאגה גדולה, והקיסר פרנץ יוזף הבטיח להם שיגן על כל נתיניו. ארבע פעמים במשך שנתיים זכה לוגר בבחירות, וארבע פעמים סירב הקיסר למנותו לראש עיר. לבסוף, אחרי נצחונו החמישי, נעתר הקיסר ולוגר נתמנה לראש העיר הראשון במערב אירופה שנבחר על מצע אנטישמי. כעת היה לוגר מנהיגה של התנועה האנטישמית המצליחה ביותר באירופה של המאה ה- 19.
"יכול אני לזכור את 'מארש לוגר' שניגנו ברחובות ובחצרות וינה. איני זוכר את המלים האמיתיות, אבל האנשים שרו: "יחי לוגר, ושיקרקרו היהודים". אבי המנוח, איש אמיץ ומרדן, השיג את הסכמת רוב הדיירים ותלה שלט שאסר על נגינת המארש בבניין שבו גרנו. ובכל זאת בא איש עם תיבת נגינה והשמיע אותו, וכשסירב לחדול, על אף מספר אזהרות, שפך אבי דלי של מים קרים על ראשו.
'מקלחת צוננת' על המארש של לוגר', קראה כותרת ה"ארבייטרצייטונג" שדיווח על ההליך המשפטי בעקבות התקרית. אבי יצא משם עם עשרה פלורינים פחות בכיסו, אך היה זה כסף ששמח להוציא."
(טור-סיני, יהדות וינה, בתוך: פרנקל, יהודי אוסטריה, עמ' 316).
במפתיע, מינויו של לוגר לראשות העיר וינה ב- 1897 סימן תחילתו של "תור זהב חדש אבל קצר מדי" (פאוליי), ויהודים וינאים מהמעמד הבינוני והגבוה עלו ופרחו בכלכלה, באמנויות ובמדעים.
המשבר הפוליטי והכלכלי שאחרי מלחמת העולם הראשונה הוליד כמה מפגנים ומצעדים, לעתים אלימים, שנמשכו עד 1923, שאז החלה כלכלת אוסטריה להתאושש באיטיות. האשימו פליטים יהודים מהמזרח במחסור בדיור, ואת האזרחים היהודים בכך שלא השתתפו במלחמה. בקונגרס בינלאומי בהשתתפות נציגים מגרמניה, מצ'כוסלובקיה ומהונגריה, שארגן ה"אנטיסמיטנבונד" האוסטרי השתתפו כ- 40,000 אנשים. האוניברסיטאות נטו לאלימות אנטישמית, ולא אחת הופרעו שיעורים שלימדו מרצים יהודים על ידי חברי אחוות הסטודנטים.
בגרמניה הנאצית נקטו אמצעים חמורים נגד יהודים, סילקו אותם מן השירות הציבורי, מימנו חרם על חנויות בבעלות יהודית, שרפו ספרים שכתבו יהודים (1933) וניסחו הגדרה גזענית ליהדות (1935). אך ליהודי אוסטריה הובטח בארצם שוויון זכויות, וקנצלרי אוסטריה מעולם לא תמכו בהצקה ליהודים. אבל הלחץ הגובר מצד האנטישמים האוסטרים, שצברו פופולריות, והלחץ הכלכלי מצד גרמניה הנאצית אחרי 1936 הביאו את הממשלה האוסטרית לבחור בשביל זהב של סובלנות כלפי אנטישמיות פוליטית וכלכלית בדרגים הבינוניים והנמוכים, לצד אי תמיכה באנטישמיות כזאת בדרגים הגבוהים.
סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית היה מלווה בהתפרצויות של אלימות אנטישמיות. בכל רחבי המדינה אוסטרים השפילו, תקפו, שדדו, ואף רצחו יהודים, והכל בפומבי ובגלוי.
2.
התגובה היהודית לאנטישמיות האוסטרית
כמה התקפות אנטישמיות בשלהי המאה ה- 19 עוררו תגובה חזקה מצד מנהיגים יהודים. כאשר סבסטיאן ברונר, עורך הבטאון הרשמי של בישופות וינה,טען ב- 1860 כי היהדות מתירה ליהודים להפר שבועה ומאלצת אותם להשתמש בדם נוצרי למטרות פולחן דתי, הצליח איגנץ קוראנדה, לימים פוליטיקאי ליברל, להגן על עצמו מפני עלילת הדם.
אוגוסט רולינג, פרופסור לחקר המקרא והברית החדשה באוניברסיטה הגרמנית של פראג, פרסם ב- 1882 סדרת מאמרים בעיתון וינאי, והאשים את הרבנים אדולף ילינק ומוריץ גודמן כי הם מכחישים שהתלמוד מלמד יהודים לשנוא נוצרים. נמכרו מאתיים אלף עותקים מתדפיס הסדרה. הרב יוסף שמואל בלוך, יליד גליציה, שהיה אלמוני עד אז, הפריך את האשמותיו של רולינג במאמר שהיה בן לילה לסנסציה. שלוש מהדורות של מאה אלף עותקים נמכרו ביום אחד, ואחר תורגמו ללשונות זרות. כשניסה רולינג לסגת מדבריו, הציע בלוך לשלם לו סכום כסף אם יוכל לתרגם נכונה דף תלמוד אחד. רולינג דחה את האתגר אך הוסיף לטעון כי יהודים נזקקו לדם נוצרי. בלוך כינה אותו בפומבי "פלגיאטיסט בור", ורולינג הגיש נגדו תביעה. ההכנות למשפט נמשכו שנה, שבמהלכה משך רולינג את תביעתו, מה שנתפרש כהודאה באשמה, והוא סולק ממשרת הפרופסור.
עבור בלוך היה העימות תחילתה של קריירה כמנהיג יהודי מוערך ומשפיע מאד. בשנת 1883 נבחר לרייכשראט, והיה הנציג היהודי היחיד מתוך 12 שעסק בנושאים יהודיים ספציפיים. בינואר 1883 יסד את "השבועון האוסטרי של ד"ר בלוך", שכותרת המשנה שלו היתה "הבטאון המרכזי לענייני ציבור יהודיים". הכותרת שיקפה את שאיפתו של בלוך לאחד את הקהילה היהודית, לתווך בעימותים וליצור קונצנזוס. השבועון נהיה לקבוצת דיון בשאלות של זהות יהודית, ושופר למאבק באנטישמיות.
בלוך סלד מגישתו הפסיבית של ארגון הקהילה הווינאית (IKG) לנוכח האנטישמיות הארסית של שנות ה- 80 של המאה ה- 19, ויסד "ארגון יהודי אוסטרי" חדש בשנת 1886, שהיה נחוש להשיב את הגאווה היהודית והמודעות העצמית, לחשוף את האנטישמיות, ולמנוע העברת כל חוק מפלה, דתי או גזעני. אחת מפעולותיו המוצלחות של הארגון ייתה מאבק באפלייה נגד יהודים במקומות נופש.
ב- 1891 נוסדה ה"חברה למאבק באנטישמיות", נוצרית ברובה, על ידי בני השכבה החברתית הגבוהה, ביניהם הפציפיסטית ברתה פון זוטנר והמלחין יוהאן שטראוס.
בתחילת שנות ה- 30 של המאה העשרים, כשהתגברה האנטישמיות, אלימה וכוחנית מתמיד, נוסדו שלושה ארגוני הגנה יהודיים חדשים: "הגנה", איגוד הגנה וספורט, "הליגה היהודית להגנה" (שעסקה גם בקידום הספורט היהודי והפעילה מועדוני טיפוס הרים), והגדולה ביותר, "ליגת חיילי החזית היהודים" נוסדה בשנת 1932 במטרה "להגן על כבוד היהודים החיים באוסטריה" והיו חברים בה ציונים ומתבוללים, היה זה הארגון היהודי הגדול ביותר באוסטריה, אחרי ארגון הקהילה היהודית בווינה. הליגה השתייכה ל"חזית המולדת".