אחרי האמנציפציה
למרות הזכויות החוקיות החדשות, היתה האנטישמיות נפוצה באימפריה האוסטרו-הונגרית בשלהי המאה ה- 19. היהודים מצדם הגיבו ברגשות לאומיים. אגודת הסטודנטים הלאומית-יהודית הראשונה, "קדימה" , נוסדה בווינה בשנת 1882. גם הציונות נהייתי פופולרית בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20. תאודור הרצל סייע להקים את תנועת הסטודנטים בעת שהותו באוניברסיטת וינה.
היהודים התבלטו בכל תחומי החיים ותרמו רבות בתחומי התרבות והמדעים. סוחרים, אנשי עסקים, ויזמים תרמו לשגשוגה של הארץ בתחילת המאה ה- 20. בין האישים הבולטים של התקופה נציין את פאני ארנשטיין, שבטרקלינה התארחו גדולי התקופה, כולל הקיסר ומוצרט. רופאים יהודים בולטים היו זיגמונד פרויד, אלפרד אדלר, וילהלם רייך ותיאודור רייק. בתחום המדינאות הציונית, תאודור הרצל ומקס נורדאו מלכו בכיפה. התיאולוג הנודע מרטין בובר חי בווינה באותה תקופה. היהודים היו פעילים במוזיקה, בתיאטרון - נציין את גוסטב מאהלר, ארנולד שנברג, אוסקר שטראוס, אמריך קלמן, מקס ריינהרדט, פריץ קורטנר, לילי דארבאס ואליזבת ברגנר. הסופרים ארתור שניצלר, פרנץ קפקא, סטפן צווייג ופליקס זאלטן צברו מוניטין בינלאומיים.
בתחום הרפואה, מתוך ארבעה זוכי פרס נובל מאוסטריה, שלושה היו יהודים. רבים מן הרופאים ורופאי השיניים באוסטריה היו יהודים, וגם עורכי דין ומרצים באוניברסיטה. יהודים רבים היו מנהיגים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ברית סט. ג'רמיין (1919) שאחרי מלחמת העולם הראשונה הבטיחה ליהודים זכויות של מיעוט, ורוברט שטריקר הציוני נבחר לפרלמנט העיר וינה. בשנים 1919 – 1934 נפתחו בתי ספר וקורסים בעברית, והארגונים הציוניים פרחו.
בתי הכנסת היו מרכז החיים הדתיים של היהודים. שני בתי הכנסת הגדולים בווינה היו "בית הכנסת וינה" וה"לאופולדשטר". בווינה היו כמה מוסדות יהודיים, ביניהם בית החולים רוטשילד (נוסד 1872), גימנסיה יהודית ובית ספר להכשרת מורים שנוסד על ידי צבי פרץ חיות, הרב הראשי של וינה. המוזיאון היהודי הראשון בעולם נוסד בווינה בשנת 1895, הוא נסגר ב- 1938 וכל המוצגים הוחרמו על ידי הנאצים.
אוירת החופש הכלכלי, הדתי והחברתי תרמה לצמיחתה של האוכלוסייה היהודית מ- 6,200 בשנת 1860 ל- 40,000 בשנת 1870, ובסוף המאה ה- 19 הגיע מספר היהודים ל- 147,000. בשנת 1938 הגיעה אוכלוסיית וינה היהודית לשיא של 185,000 נפש.
בשנת 1934 חיו באוסטריה 191,458 יהודים, בשלושים ושלוש קהילות. היתה זו האוכלוסייה היהודית השנייה בגודלה בעולם, אחרי רוסיה. הרבה מוסדות קהילתיים הוקמו, בתי כנסת, חדרי תפילה, בתי עלמין, מקוואות-טהרה, מוסדות תרבות, ארגוני נשים, חברה קדישא, "ביקור חולים", "ניחום אבלים", תלמודי תורה, בתי ספר יסודיים וישיבות.
הקהילה היהודית העיקרית אחרי וינה היתה באזור חבל בורגנלנד של היום, אשר השתייך עד 1921 להונגריה, בו נמצאו "שבע קהילות" הידועות. שלא כמו יהודי וינה, שלא הותר להם להפעיל ארגונים קהילתיים עד אמצע המאה ה- 19, ליהודי בורגנלנד היו ארגונים כאלה כבר מן המאה ה- 17. חיי הקהילה התמצו הן בארגונים קהילתיים רשמיים, הן בצדקה ובלמדנות. שבע קהילות נהיו למרכז של למדנות ויצירה, ורבנים חשובים רבים כיהנו בהן.
לאחר סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938) – ה"אנשלוס", השתנה מצבם של יהודי אוסטריה שינוי חד ומיידי. היהודים ניצבו מול מדיניות גלויה ושיטתית של הגירה כפוייה ושל גירוש. זמן קצר אחרי האנשלוס הושת עליהם משטר טרור, כולל מסירת עסקים של יהודים לרשויות הנאציות. הנאצים הגבילו את חופש התנועה של היהודים ואת מקורות פרנסתם, עצרו, היכו ועינו אותם. בסוף נובמבר 1939 כבר עזבו את אוסטריה יותר מ- 120,000 יהודים, ו- 66,260 נשארו בה, יחד עם כ- 30,000 "יהודים על פי גזעם", ככתוב בחוקי נירנברג. גירושם של יהודי אוסטריה אל מחנות הריכוז החל בחודש אוקטובר 1939. בנוסף ל- 50,912 יהודים בקירוב אשר גורשו מאוסטריה אל גטאות ומחנות השמדה, 17,050 נוספים נתפסו בארצות אחרות שהנאצים כבשו. מעריכים כי רק 800 יהודים שרדו באוסטריה כשהסתיימה המלחמה, אלה שעבדו עבור המועצה היהודית, שהיו נשואים ללא יהודים או שירדו למחתרת אחרי פירוקה של הקהילה בנובמבר 1942.