מטאורולוג ומומחה לאקלים
נולד והתחנך בווינה. קיבל תואר דוקטור (Phd) בגיאופיזיקה, גיאולוגיה ומטאורולוגיה מאוניברסיטת וינה בשנת 1926. בשנים 1927 – 1929 היה מרצה עמית לגיאולוגיה. אחר, עד 1933 כיהן כראש מחלקת האקלים במצפה הכוכבים בברסלאו. ב- 1932 היה דוצנט ללימודי אקלים באוניברסיטת ברסלאו.
ב- 1935 נהיה דוצנט למטאורולוגיה וגיאוגרפיה ב"פולקהוכשול" בווינה.
ב- 1938, בעקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית, היגר לארצות הברית, ומיד הצטרף למחלקה למטאורולוגיה ואקלים בקולג' לחקלאות רוטגרס שבניו-ברונזוויק, ניו-ג'רזי. בהדרגה התקדם ממרצה אורח למרצה קבוע (1942), לראש מחלקה (1946 – 1963), ולפרופסור אמריטוס משנת 1963.
באותה תקופה לימד במקביל גם באוניברסיטת שיקגו, שירת כאזרח בפרוייקטים של חיל האוויר האמריקאי, השתתף בעריכה של כתב עת למטאורולוגיה (1948 – 1954), ומשנת 1965 היה מרצה אורח באוניברסיטת פלורידה בטלהאסי.
ריינהולד ערך מחקרי אקלים ומשקעים, בתחום יישומי וכללי, בייחוד במרכז אירופה, באסיה ובאזור הים התיכון.
תארים ופרסים: מרצה בכיר, סיגמה XI, פרס הקרן המדעית הלאומית (1960), פרס קרן לינבאק (1963), ציון לשבח מטעם קולג' רוטגרס לחקלאות, ועוד.
מאמריו הראשונים נתפרסמו בגרמנית. ספרו "קלימטולוגיה באזור הים התיכון" יצא לאור בשיקגו בשנת 1944.