נולד בזבונארקה על יד פראג, ולמד רפואה בפראג. ב- 1854 נתמנה לפרופסור מיוחד לפתולוגיה ולרפואה פנימית באוניברסיטת וירצבורג, שם עבד עד שנת 1872. אחר לימד באוניברסיטת וינה וירש את מקומו של אופוצלר כמנהל מרפאה.
שמו יצא לפניו כמרצה מבריק ודיאגנוסטיקן מעולה. על שמו נקראות מחלת במברגר, דופק בולבארי, ותסמינים להמצאות נוזל סביב הלב. בייחוד נתפרסם בשל ספרו על מחלות לב, שיצא ב- 1857; התמחותו היתה איבחון תסמינים למחלות לב.
ספרים נוספים:"Morbus Brighti", בנושא מחלות כליות (1849), ו"Die Krankheiten des chylopoetischen Systems ", אשר תורגם גם להולנדית ולאיטלקית.
ממצאיו ושיטותיו היו פריצת דרך בתחום הרפואה הפנימית. בשנתיים האחרונות לחייו כיהן פון במברגר כנשיא האגודה הרפואית בווינה.
כהוקרה לתרומתו לפקולטה לרפואה, ניצב באוניברסיטת וינה פסל-ראש של במברגר.