עיתונאי, הוגה הציונות המדינית ומייסד הארגון הציוני העולמי
נולד ב- 2 במאי 1860 בבודפשט, הונגריה, אז באימפריה האוסטרית, למשפחה מהמעמד הבינוני. למד בבית ספר מדעי בשפה הגרמנית, אבל בשל אנטישמיות מקומית, עבר בשנת 1875 לבית ספר אחר, בו למדו בעיקר יהודים. המשפחה עברה לווינה, אוסטריה, אז בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, הרצל למד שם באוניברסיטה וקיבל תואר דוקטור למשפטים ב- 1884. הוא עבד בווינה ובזלצבורג, ואז נטש את העיסוק במשפטים והתמסר לכתיבה, ובעיקר למחזאות. חלק ממחזותיו זכו להצלחה.
בשנת 1889 נשא לאישה את יוליה נשאואר, בתו של איש עסקים יהודי אמיד בווינה. נולדו להם שלושה ילדים.
הרצל נתמנה לכתב בפריז של העתון הליברלי המוביל בווינה, Neue Freie Presse. בני הזוג הגיעו לפריז בסתו 1891, והרצל הבין מיד שגם צרפת שטופה באנטישמיות, ממש כמו זו שהכירו באוסטריה. בעת שהותו בפריז החל להתעניין בפוליטיקה. פרשת דרייפוס שכנעה אותו שיש פתרון אחד לשאלת היהודים והוא הגירה המונית של יהודים מאירופה וייסודה של מולדת יהודית, כנראה בארץ ישראל.
את מחשבותיו ותכניותיו גיבש במאמר שהתכוון לשלוח אל משפחת רוטשילד, אולם בסופו של דבר פרסם אותם בספר ששמו "מדינת היהודים", בשנת 1896. הספר שינה את מהלכה של ההיסטוריה היהודית. רעיונותיו של הרצל התקבלו בהתלהבות, במיוחד במזרח אירופה, שם המוני יהודים נרדפים השתוקקו למצוא פתרון למצבם. תנועת חובבי ציון קראה להרצל להנהיגה. ב- 1897 נערך הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שוויץ, ובו נוסדה התנועה הציונית. הרצל נבחר לנשיא לכל החיים של הארגון הציוני העולמי, וייסד גם את השבועון הציוני "די וולט". ספרו השני, "אלטנוילנד", רומן אוטופי המתאר את החיים במדינה היהודית העתידית בארץ ישראל, יצא לאור ב- 1902.
הרצל נסע ברחבי אירופה והמזרח התיכון, וקיים פגישות פוליטיות רבות עם מנהיגים אירופים במטרה לגייס את תמיכתם ברעיון הציוני. הוא נפגש עם הקיסר הגרמני, עם מלך איטליה, עם האפיפיור, אפילו ניסה לשכנע את הסולטן הטורקי להעניק ליהודים אוטונומיה בארץ ישראל. הוא נפגש גם עם אנשי ממשל רוסים, במטרה לשכנעם לשים קץ לאלימות נגד היהודים ברוסיה. את התמיכה הגדולה ביותר קיבל מבריטניה. הצעתם של הבריטים לייסד אוטונומיה יהודית במזרח אפריקה נדחתה על ידי הקונגרס הציוני הרביעי (1903) , אף שהרצל עצמו נטה לקבלה, משום שהיה מעוניין במקום מקלט ליהודי מזרח אירופה.
שנה לאחר מכן החמיר מצב לבו של הרצל, והוא נפטר מדלקת ריאות בבית מרפא באדלאך, אוסטריה, ב- 3 ביולי 1904 (כ' בתמוז תרס"ד). הוא נקבר בווינה ובהלווייתו נכחו המוני מתאבלים יהודיים מכל רחבי אירופה. באוגוסט 1949, על פי רצונו, העלתה מדינת ישראל שאך זה נוסדה את עצמותיו לירושלים והוא נקבר בהר הרצל, שנקרא על שמו. יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לבנימין זאב הרצל הוא כ' בתמוז.