יליד וינה, בנו של אומן עצמאי. למד בבית הספר הריאלי ואחר למד אמנות ואומנויות בווינה. בשנים 1931 – 1939 היה פרילאנס בעתון, ומ- 1935 עד 1937 עבד בבית ההוצאה לאור אנצנגרובר.
בעקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938) נעצר האקל פעמיים, לתקופות קצרות. ביוני 1939 גלה לאיטליה והתיישב בפיומה (כיום רייקה בקרואטיה). בשנים 1940 – 1944 נעצר במחנות מעצר בארצו, באלברובלו, בקמפו-אבולי ובפרמונטי. היה חבר בתנועה לאוסטריה חפשית בבארי, איטליה, ויו"ר משנת 1944. במרץ 1945 היגר לישראל, ובאוגוסט 1947 עבר לרומא.
ב- 1948 שב אל וינה. האקל היה מהסופרים היהודיים הבודדים ששבו לאוסטריה אחרי מלחמת העולם השניה. הוא חידש עבודתו כסופר, וכתב גם בעתונים ובכתבי עת. בשנת 1949/50 שימש עורך ראשי של כתב העת לינקויס בווינה. בשנים 1953 – 1967 היה עורך "ההד היהודי", כתב העת של הקהילה היהודית, וב- 1958/59 עבד כמגיה ראשי בהוצאת ספר.
היה חבר באיגוד הסופרים האוסטרים הצעירים (1934 – 1938); ב PEN – איגוד הסופרים, המשוררים והמסאים האוסטרים (1948).כתב שירה, תירגם מיידיש ומעברית, וערך אנתולוגיות.
מיצירותיו:
Ein Kunstkalender in Gedichten, 1936
Und Bild wirt Wort, 1947
An Bord der Erde, 1948
Zwischenstation: 50 Geschichten, 1949
Ein Totentanz, 1950
Hier und Dort, 1955