יליד קארוליננטל (קארלין) על יד פראג, כיום ברפובליקה הצ'כית. למד רפואה בפראג ובווינה, וסיים בשנת 1883. מ- 1887 שירת כרופא-מנתח בצבא, רופא ראשי בבית חולים צבאי, וראש ועדה סניטרית צבאית. בשנת 1891 נתמנה לראש מחלקת מחלות קיבה ומעיים בבית החולים הכללי של וינה.
בימי מלחמת העולם הראשונה סופח למטה הכללי והיה גנרל בחילות הרפואיים, הדרגה הגבוהה ביותר לרופא צבאי. במשך שירותו בהרצגובינה, איבחן לראשונה את קדחת זבובון החול, ואחר המשיך בחקר המחלה.
ב- 1918 נתמנה פיק למרצה באוניברסיטת וינה. הוא פרסם ספרים ומאמרים על רפואה פנימית, ביניהם Vorlesungen ueber Magen und Darmkrankheiten (1895 – 1897). יחד עם אדולף הכט כתב את הספר Klinische Semiotik בשנת 1908. כתביו תורגמו לאנגלית ולרוסית. כמו כן כתב שירה ומחזות.
בשנים 1920 – 1932 כיהן פרופ' פיק כנשיא הקהילה היהודית בווינה, והיו לו שני סגנים, האחד מקרב הלא-לאומיים והאחר מקרב הציונים.