יליד וינה. ניחן בכישרון מוזיקלי רב ולמד לבד. תפקידו הראשון היה מנצח בתיאטרון "ריימונד ואפולו" וה"וריאטה רונכרין" בווינה. התחיל להחלין אופרטות והצגות תיאטרון. בהמשך, בשנים 1928 – 1938, היה הכותב, המלחין והפסנתרן הראשי בתיאטרון הספרותי "פמינה" בווינה.
בשנת 1938 הזמינה אותו ממשלת קולומביה לבוא עם תיאטרון פמינה לבוגוטה לחגיגות 400 השנים. בעקבות הסיור החליט להתיישב בקאראקאס, ונצואלה, שם תמכה בו הקהילה היהודית עד שביסס עצמו כפסנתרן ומורה לפסנתר. הוא ניגן ב"רדיו קונטיננטה".
כשהצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, פוטר מעבודתו בשל אזרחותו האוסטרית. בכספי הפיצויים שכר בר, שבו קנה לו שם כפסנתרן המלווה של הזמרת והשחקנית סיסי קראנר, (קתולית, ילידת וינה). היא שרה באנגלית, בצרפתית, בספרדית ובהולנדית. ב- 1943 נישאו השניים. הם הופיעו יחד בשם "סיסי והוגו".
וינר התחיל להלחין ולכתוב שירי קברט בספרדית. היה שותף ביסוד "סנטרו אוסטריאקו קאראקאס". בשנת 1948 ביקר בווינה, שם העלו ממחזותיו. כששב לקאראקאס הופיע במסעדה "ג'וקי קלאב".
ב- 1949אחרי הצגת בכורה של אופרטה בווינה, נהיה וינר לכותב של הקברטים הווינאיים "קזנובה" ו"סימפל", וגם הופיע בהם עם אשתו. 1951 – 1954 שהו שוב בונצואלה, ואז שבו לווינה. ב"סימפל" עבד עם קארל פרקש עד 1965, והמשיך לערוך סיורי הופעות והקלטות עם סיסי.
וינר השתתף בכתיבתם של מחזות, אופרטות, הצגות ועיבודים רבים. שיתף פעולה עם הרבה מלחינים, ביניהם רוברט סטולץ, וגם הלחין מוזיקה לסרטים.
וינר היה חבר באגודות רבות בווינה, "אגודת הסופרים, המלחינים והמפיצים", "איגוד הסופרים האוסטרים", "האיגוד האוסטרי", "האיגוד הספרותי", והקהילה היהודית.
הוא קיבל מספר תארים: אות הזהב על הצטיינות, מאת הרפובליקה האוסטרית (1964), מדליית כסף של כבוד" מעיריית וינה (1969), פרופסור (1972), חבר כבוד ב"סנטרו אוסטראיקו קאראקאס" (1972), וצלב הזהב במדעים ואמנויות, אוסטריה (1979).
נפטר בווינה בשנת 1993