יליד וינה. למד באוניברסיטת וינה מגוון נושאים, בהם ביולוגיה, פיזיקה, מתימטיקה, פילוסופיה ופסיכולוגיה. הוא התנצר ביום שבו קיבל תואר דוקטור, בשנת 1902. המרת הדת חוללה שינוי בתפיסת עולמו. בלימודיו התוודע להגותם של אפלטון, קאנט, סנט. אוגוסטין, וגנר ואחרים, והושפע ממנה.
יצירתו העיקרית, "מין ואופי", נתפרסמה בשנת 1903, ובה ניסח הצדקה פילוסופית עליונות גברית, אנטי-פמיניזם ואנטישמיות. לאחר הפרסום שקע בדיכאון, התקשה לצעוד בנתיב הפילוסופי שקבע לו, ולבסוף שלח יד בנפשו.
מאמרים רבים שחיבר נתפרסמו אחרי מותו. ספרו הראשון הצליח מאד ונדפס בגרמנית בשלושים מהדורות. התיאוריה שהגה מבוססת על הקשר שבין מין לאופי. כל אדם הוא שילוב של אלמנטים זכריים ונקביים. המרכיבים הזכריים חיוביים כולם, והמרכיבים הנקביים שליליים. הנקבה מעוניינת בעונג מיני (הזונה) או ברבייה (האם). לכן תלויה האשה בגבר. היהודי גרוע אפילו מהאשה, שכן היהודי כאפיון נפוץ אינו מאמין בדבר. על כן מרבים היהודים להצטרף לתנועות קיצוניות כגון הקומוניזם, אנרכיזם, מטריאליזם, אתאיזם ועוד.