נולדה במורצושלאג, סטיריה, והתחנכה בווינה. אביה היה כימאי יהודי-צ'כי, ואמה ממשפחה וינאית אמידה. אחרי גמר לימודיה בגימנזיום אלברט (1964) למדה תיאטרון ותולדות האמנות באוניברסיטת וינה. מגיל צעיר למדה נגינה (פסנתר, חלילית ועוגב) וקומפוזיציה, בקונסרבטוריום של וינה. ב- 1970 סיימה לימודי עוגב וקיבלה תואר.
הקריירה הספרותית של ילינק החלה באמצע שנות הששים, עם פרסומו של אוסף בשם Lisas Schatten (מינכן 1967). בכתיבתה ביקורת חברתית נוקבת. הנובלה הסאטירית Wir sind Lockvoegel Baby נתפרסמה בהמבורג 1970 ו Michael: Ein Jugendbuch fuer die Infantilgesellschaft בשנת 1972. בשנים 1970 – 1973 היתה חברה ב"קבוצת העבודה" של סופרי אוסטריה.
ב- 1972 עברה לברלין, ואחר שהתה כמה חודשים ברומא. ב- 1974 נישאה לגוטפריד בונגסברג, מאנשי חוגו של הבמאי ורנר פסבינדר בשנות הששים. היא גרה בווינה ובמינכן לסירוגין. עד שנת 1992 היתה חברה ב"חבורת הסופרים של גראץ" . בשנת 1974 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית, עד 1991.
משנת 1980 כתבה סקירות ספרותיות בירחון האוסטרי אקסטרה-בלט ובכתב העת Der schwarze Botin בברלין. מ- 1993 היא מכהנת כנשיאת כבוד של איגוד המחזאים האוסטרים.
יצירותיה
רומנים: "המאהבות" (המבורג 1975), "נעולים בחוץ" (המבורג 1980), "תקופה נפלאה, נפלאה" (לונדון 1990), "הפסנתרנית" (המבורג 1983, רומן אוטוביוגרפי שעובד לסרט בשנת 2001). עולם חסר חמלה גדוש באלימות ובאי צדק, בדיכוי ובהשפלה מתואר בספריה. ב"תשוקה" (המבורג 1989) היא טוענת כי אלימות מינית נגד נשים היא בבסיסה של תרבותנו. The Gier Ein Unterhaltungsroman מ- 2000 עוסק בכוח הזכרי קר הדם. Der Kinder der Toten נתפרסם בהמבורג 1995.
בהמשך כתבה בעיקר מחזות. מחזה-הרדיו הראשון, Wenn die Sonne sinkt ist fuer Manche schon Bueroschluss (1974), התקבל יפה. מחזות נוספים: Totenauberg (1991); Ein Sportstuek (1998); In den Alpen (Berlin, 2002), Der Tod und das Maadchen (I-V, 2003
תרגומים: Thomas Pynchon; Georges Feydeau; Eugine Labiche
כתבה גם תסריטים וליבריות לאופרה.
פרסים: פרס לשירה ופרוזה צעירה, אוסטריה (1969); פרס שירה לסטודנטים, אוניברסיטת וינה (1969); מילגת ספרות, אוסטריה (1972); פרס שטאט באד גנדרדהיים ע"ש רוזוויטה (1978); פרס לכתיבת קולנוע, משרד הפנים מערב-גרמניה (1979); פרס משרד החינוך והאמנות, מערב-גרמניה (1983); פרס קלן ע"ש היינריך בל (1986); פרס ספרות, סטיריה (1987); פרס ספרות, וינה (1989); פרס אאכן ע"ש ולטר הסנקלוור (1994); פרס ברמר לספרות (1996); פרס גאורג בוכנר (1998); פרס תיאטרון ברלין (2002); פרס דיסלדורף ע"ש היינירך היין (2002); פרס מילהיימר לתיאטרון (2002, 2004); פרס אלזה לסקר שילר, מיינץ (2003); פרס לסינג וולפנבוטל לביקורת (2004); פרס שטיג דגרמן ; פרס תאטרון-הרדיו של עיוורים נכי מלחמה, ברלין (2004)
בשנת 2004 הוענק לאלפרידה ילינק פרס נובל לספרות .