בגיל 24 פרידיונג כבר היה פרופסור להיסטוריה באקדמיה למסחר בווינה. הוא הצטרף לתנועה הפאן-גרמנית "שֶנֶרר", אבל עזב אותה משום שנפוצו בה רעיונות אנטישמיים. בשנת 1881 פוטר מעבודתו על ידי משרד החינוך, בשל דעותיו הפוליטיות הרדיקליות.
פרידיונג יסד וערך שבועון ששמו דויטשה וושנשריפט? במשך שלוש שנים, ואחר נתמנה לעורך ראשי של הדויטשה צייטונג, בטאון המפלגה הלאומית גרמנית, למשך ארבע שנים. היה גם חבר במועצת העיר וינה.
לבסוף עזב את החיים הפוליטיים לגמרי, והתחיל לחבר ספרי היסטוריה על הקונפדרציה הגרמנית, על האימפריה הגרמנית השניה ועל תקופת פרנץ יוזף. אחד מספריו, "המאבק והעליונות בגרמניה" (1859 – 1869), יצא לאור בשני כרכים בשנת 1907, ואחר כך נדפס בעשר מהדורות והוציא לו מוניטין מחוץ לאוסטריה.
יהדותו חסמה בפניו את הדרך אל משרה באוניברסיטת וינה, ובכל זאת סירב להתנצר למטרות קידום מקצועי.